מערכת החינוך; פערים תקציביים עצומים בין המגזרים

פערים במשאבי בתיה"ס
 
"כשהתחילו לדבר במערכת החינוך על ניהול עצמי של בתי"ס שאלנו האם המנהלים ינהלו את בתיה"ס במצב של שוויון? והתשובה הייתה לא", אומרת גולן. על פי חישוב שערכה, תחת ניהול עצמי, בי"ס מבוסס באזור מרכזי בתל אביב יוכל להשכיר כיתות ומבני ספורט אחר הצהריים ולקבל עבורם כ-300 ש"ח נוספים לשנה עבור כל תלמיד. לעומת זאת, לבי"ס בשכונה לא מבוססת בדרום לא תמיד יש מבנים ברמה שיוכל להשכיר, וגם אם קיימים מבנים ברמה כזו אין לו למי להשכירם בדרך כלל.

פערים במגזרים השונים

לטענת גולן, משה"ח והרשויות המקומיות אינם מקצים תקציבים באופן שוויוני. התקן הדיפרנציאלי אומנם צמצם את הפערים בתקציב שמשה"ח מקצה, אבל יש סלים נוספים המעוגנים בחוקים ותקנות, כמו סל תרבות ותל"ן המייצרים פערים. לדבריה, בתקציבים שמקצות רשויות מקומיות חזקות וחלשות בחינוך יש פערים עצומים. הלמ"ס, שהוא הגוף היחידי בישראל שלדרישתו חייבים למסור את האינפורמציה הנדרשת על פי החוק, ניסה לבדוק כמה כסף יש בקופות  בתיה"ס פר-תלמיד, לשנה, מכל המקורות. בשל קשיים במגזרים השונים נמשך הסקר ארבע שנים, שבסיומן נמצאו פערים עצומים; בחינוך הממלכתי ההקצאה הממוצעת לתלמיד הייתה 3,889 ש"ח, בחינוך הממלכתי-דתי 6,902 ש"ח, בחינוך החרדי 10,708, ובחינוך הערבי 862 ש"ח בלבד.