על הבלמים שבדרך למהפכה חינוכית

 

מדוע נכשלה המהפכה הדיגיטלית בחינוך? מדוע אלפי המחשבים שהוכנסו בשני העשורים האחרונים למערכת לא הצליחו להעלות משמעותית את ההישגים הלימודיים? עם שאלות אלה ואחרות ניסה פרופ' גבי סלומון, מאוניברסיטת חיפה, להתמודד בהרצאה שנשא בפני משתתפי כנס מו"ח שנערך בחופשת החנוכה

 

"אם סבא שלי היה נכנס לסניף בנק, לבית חולים או לבית ספר, אין ספק שמשלושת המוסדות הוא היה מזהה את ביה"ס, מהסיבה הפשוטה שוב לא חל כל שינוי במאה השנים האחרונות", כך טען פרופ' גבי סלומון, מאוניברסיטת חיפה, בהרצאה שנשא בפני משתתפי כנס מו"ח, שנערך בחופשת החנוכה. מדוע, אם כך,

נכשלה המהפכה הדיגיטלית בחינוך? מדוע אלפי המחשבים שהוכנסו בשני העשורים האחרונים למערכת לא הצליחו להעלות משמעותית את ההישגים הלימודיים?

לדברי סלומון, מחקר עדכני של פרופ' ויקטור לביא מהאוניברסיטה העברית, שבדק את תרומת מח"ר 98' להישגי התלמידים, הראה כי הוראה באמצעות מחשב אינה משפרת את ציוני התלמידים. בנוסף, למחשוב השפעות שליליות על לימוד חשבון בכיתה ד', כמו גם בתחומים אחרים. סלומון מתאר ארבעה מחסומים שמונעים השפעה חיובית של המחשבים על הלמידה; טרויאליזציה, טכנוצנטריזם, מחקר מפוקפק והעדר חזון חינוכי.

 

המחסומים

 
טרויאליזציה; פירוש המושג הוא לקחת משהו מתחום אחר ולביית אותו, או לקחת כלי מוצלח ולהשתמש בו כדי לשרת מטרות מהעבר. במערכת החינוך לוקחים את הטכנולוגיה המחשובית, ומתאימים אותה למערכת הפדגוגית הקיימת. טכנולוגיה שבויתה אינה יכולה להביא תועלת. ובהשלכה לחינוך; התלמידים מכינים שיעורי בית בסיוע המחשב, כותבים עבודות, גולשים באינטרנט, בונים אתרים ומחברים אותם למאגרי מידע. אולם כאשר תלמידים נשאלים אם קראו את מקורות המידע שקישרו, התשובה אחידה –לאו מוחלט. מחקרים עדכניים מצביעים גם הם על אותה תופעה; גילי שילד ממשה"ח, מגלה במחקר שבוצע לאחרונה, כי תלמידים מדווחים על עבודה של חצי שעה עד שעה בשבוע עם המחשב בביה"ס. בבית לעומת זאת, מדווחים התלמידים על שימוש במחשב למטרות כיף במשך שלוש עד ארבע שעות שבועיות.
טכנוצנטריזם; מושג זה מתייחס לתופעה שהטכנולוגיה עצמה יכולה לחולל את השינוי. במחקר של שיידלינגר (יוני 1995), טוען החוקר, כי המחשב יחליף בעתיד באופן חלקי את המורה. שיידלינגר מייצג זרם של חוקרים לא מעטים הטועים ומטעים, לדעת סלומון. גם דר' נילי מור, בעבודת דוקטורט בנושא "איך לפתח סביבת למידה חדשה", טוענת טיעון דומה. "ואני טוען –לא היה ולא נברא", אומר פרופ' סלומון. "האינטרנט אומנם מאפשר נגישות למידע, אבל יש פער עצום בין מידע נגיש לידע שעשוי לצמוח ממנו".
מה ההבדל בין מידע לידע? סלומון מונה שורה של הבדלים; מידע יכול לבוא החלקיקים –ידע, לעומתו, הוא חלק מרשתות נותנות משמעות. מידע ניתן להעביר – ידע –לא. את הידע צריך להבנות – מידע יכול לעמוד לעצמו, ידע הוא חלק מהקשר.  שליטה במידע ניתן לבחון על ידי שחזור המידע – שליטה בידע נבחנת על ידי ביצועים חדשים –לא עד כמה אתה שולט בחפיפת משולשים, אלא מה אתה יודע לעשות בהקשר זה עם עולמות תוכן אחרים.
"טכנולוגיה אינה יכולה להעביר ממידע לידע", טוען פרופ' סלומון, ומתאר את הגורמים שבסיועם ניתן בכל זאת ללמד כראוי; 1. מגע פנים אל פנים; חומר פשוט, ניתן להעביר בפתק, בדואר אלקטרוני, בפקס. באשר לחומר מורכב, יש להעבירו פנים אל פנים. שיעור במתמטיקה, מסר חינוכי שבין אב לבנו –את אלה, בשל מורכבותם, יש להעביר באמצעות שיחה אישית. 2. הנחיה אישית; אין לימוד רציני ומעמיק ללא הנחיה אישית. מחקרים בחינוך הוכיחו, כי רוב בני האדם אינם לומדים לבד. את האוניברסיטה הפתוחה, למשל, מסיימים רק 5% מהנרשמים. 3. קהילה לומדת; הרעיון של טובים השניים מן האחד קביל גם בחינוך. כאשר מספר אנשים חוברים יחד, חושבים יחד ומגבשים ביחד רעיון, יש לשער שהוא יהיה פורה יותר מעבודה של אדם אחד. קהילה לומדת היא נדבך מרכזי בחינוך.

מחקר מפוקפק; איזה דשן טוב יותר? האם אפשר לומר שדשן א' טוב מ-ב'? התשובה שלילית, כיון שיש להתייחס להיבטים נוספים כמו; תלוי לאיזה צמח, לאיזה סוג קרקע, לאיזו עונה וכדומה. יתכן שדשן א' טוב לצמח א' אולם אינו טוב לצמח ב', ואילו דשן ב' טוב לצמח ב' ואינו טוב לצמח א'. כך גם בחינוך. האם אפשר לשאול איזו שיטת הוראה עדיפה? תלוי למי, מתי, באילו תנאים וכדומה. 393 מחקרים בדקו לימוד מרחוק. ב374- מחקרים לא היה שינוי משמעותי לטובת לימוד מרחוק, ואילו 19 מחקרים בלבד הצביעו על שינוי משמעותי –חלקם לטובה וחלקם לרעה.

פרופ' סלומון טוען, לפיכך, כי ככל שאמצעי ההוראה שונים, כך יגדל טווח המטרות אותן הם משרתים. מחקר שנערך על הוראה פרונטלית, למשל (היקי וחבריו, 2001), הראה כי הוראה פרונטלית טובה משרתת טוב יותר את צרכי ההוראה משיטות אחרות. מחקר אחר, לעומתו, (וגלינסקי, ארה"ב), הראה כי 22 אלף תלמידים שלמדו בסביבות לימודים חדשות לא שיפרו את הישגיהם, אלא להיפך, חלה אצלם ירידה משמעותית לעומת חבריהם שלמדו בשיטות מסורתיות.

מחסום נוסף, לא פחות חשוב משלושת אלה שנסקרו, הוא היעדר חזון חינוכי. בחינוך, כמו בתחומים אחרים, צריך לדעת לאן הולכים. הכרה במציאות וסימון המטרות, הן נדבך יסוד לפעילות נכונה בהמשך.

 

החזון

 

מה צריך לעשות כדי לטייב בכל זאת את מערכת החינוך? לדעת פרופ' סלומון יש לשים את הדגש על שלוש מטרות. האחת –לבחון היטב את דמות הבוגר המיוחל ולאור זאת לשרטט את כיווני ההוראה. השנייה –יש לאפשר לתלמידים למידה אינטיליגנטית, והשלישית –יש להציע אפשרויות טכנולוגיות בהוראה.

הבוגר המיוחל יחיה בעולם שונה משלנו. עולם שבו הידע מכפיל את עצמו במהירות, עולם שבו חל ערעור תמידי של קנה המידה המוסרי, עולם שבו יחליף בוגר מערכת החינוך את מקצועו שלוש פעמים במשך חייו.  בעולם הזה גם תהיה נגישות אינסופית לידע והוא ידרוש שליטה טכנולוגית בכל תחומי החיים.

במצב שכזה מה יש לדרוש מבוגר מערכת החינוך? הוא צריך לדעת להתמודד עם תמורות וחידושים, לנקוט עמדה באופן עצמאי ומושכל, להתמודד עם בעיות מורכבות חדשות והוא צריך להיות בעל תפיסת אחריות לחברה. כל אלה מחייבים לתת ללומד סביבת למידה אינטיליגנטית, שמכילה את כל האפשרויות הטכנולוגיות העומדות לרשותנו.

 

המסקנות

 

מכל האמור לעיל, על מערכת החינוך מוטל לפתח חזון חינוכי חדש, שאינו מבוסס על הקודם, ולאורו רציונל מבוסס. על מערכת החינוך לעצב סביבות לימודיות שמבוססות על אותו רציונל. אין טעם להכניס בצורה מאסיבית מחשוב למערכת החינוך, אלא אם ייעשה בו שימוש נאות, בהתאם למה שהוא יכול להציע לסביבה הלימודית. שימוש נאות במחשוב, לדעת פרופ' סלומון ישרת מטרות לימוד חדשות, שונות מאלה שהושגו בסביבות למידה מסורתיות.