מחקר במרכז האוניברסיטאי אריאל: רמות הדיכאון והחרדה של בני הדור השני מושפעים מגיל ההורה בתקופת השואה

רמות הדיכאון והחרדה של בני הדור השני לניצולי שואה מושפעים בעיקר מגיל ההורה בתקופת השואה ואם עבר את הטראומה בגפו או ביחד עם אנשים קרובים לו, ואינן מושפעות מסוג הטראומה שאותה עברו הוריהם בתקופת מלחמת העולם השנייה. כך עולה ממחקר שנערך במרכז האוניברסיטאי אריאל.

על פי המחקר בני הדור השני לשואה שאמם עברה את השואה בילדותה (עד גיל 18) ללא קרובי משפחה, הציגו רמת חרדה ודיכאון גבוהים. מנגד, אם האם שהתה במחיצת קרובים, הרי שילדיה הציגו את רמת החרדה והדיכאון הנמוכים ביותר – זהו אחד מממצאי מחקרם של ד"ר יעל וילצ'יק-אביעד מן החוג לקרימינולוגיה במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, ושל הפסיכיאטר והמומחה למצבי חרדה ד"ר יהודה ששון. המחקר נחשף לקראת יום הקדיש הכללי – י' בטבת – שיחול השנה ביום ו 17 בדצמבר 2010. המחקר בוצע בקרב בני הדור השני לשואה, ומצבם הנפשי כתלות בסיטואציה שבה עברו הוריהם את השואה – לבדם או לצד קרוביהם. יש לציין כי לא נמצא קשר בין מצבם הנפשי של בני הדור השני ובין סוג הטראומה שההורה חווה או למקום שהותו בזמן המלחמה. בקרב בני דור שני לשואה שאמהותיהן עברו את השואה בבגרותן (גיל 19 ומעלה), סוגיית גיל האם או השהות במחיצת קרובי משפחה. לא הייתה רלוונטית. עוד נמצא, כי רמות חרדה ודיכאון גבוהים בקרב בני דור שני לאבות ניצולי שואה, היו קשורים רק לסוגיית שהותו של האב בגפו, או עם קרובים, ללא התייחסות לגילו של האב.
ד"ר וילצ'יק-אביעד מסבירה: "המסקנה העולה מן המחקר היא, כי ישנו קשר בין רמות חרדה ודיכאון אצל בני הדור השני, ובין גיל הניצול ושהייתו ללא בני משפחה בזמן הטראומה. מחקר זה מדגיש את הצורך במתן תמיכה טיפולית לבני הדור השני אשר 'סוחבים' את טראומת הוריהם, אך גם יותר מכך – את הצורך במתן תמיכה וסיוע נפשי לילדים שחוו אירועי טראומה כלשהם, ובייחוד לצעירים ביותר. הטיפול והתמיכה בילדות ימנעו העברה בין-דורית של הטראומה. לממצאים אלו חשיבות מרובה בישראל מהיותה מדינה למודת טראומות ומשברים עקב מלחמות, טרור ואף עלייה – אירוע המלווה בלחצים ובמשברים".
המחקר בוצע בסיוע עמותת "דורות ההמשך" המאגדת את כל בני דורות ההמשך לניצולי השואה.