"כשהדמוקרטיה באה לאקדמיה" הוא שמו של מאמר על מחקר חדש, המופיע החודש בפורטל מס"ע של מכון מופ"ת. המחקר ביקש לבדוק אם תוכנית הכשרה להוראת היסטוריה וספרות ברוח החינוך הדמוקרטי, המתקיימת במכללת סמינר הקיבוצים, אכן עומדת ביעדיה – לדעת הסטודנטים ולדעת המרצים.
בתוכנית הניסויית במכללת סמינר הקיבוצים מוכשרים הסטודנטים להורות את מקצועות ההיסטוריה והספרות בביה"ס העל-יסודי על פי עקרונות החינוך הדמוקרטי. התוכנית מגדירה עצמה כ"חממה ליזמות חברתית חינוכית", ושמה דגש על החינוך הדמוקרטי. מבחינת היקף הלימודים, תקופת הלימודים משתרעת אמנם על פני ארבע שנות לימוד, כמו שאר תוכניות ההכשרה להוראה, אך הסטודנטים נדרשים ליומיים בלבד של לימודים במכללה במשך השבוע. מספר הקורסים בתוכנית מצומצם יותר מאשר בתוכניות ההוראה האחרות וכך גם שעות ההתמחות. הקטנת מספר השעות בפועל מצריכה את המורים המלמדים בתוכנית להספיק ללמד כמות חומר רבה יותר ודורשת מהסטודנטים עבודה עצמאית רבה יותר. מכך נובע, שהקורסים הניתנים בתוכנית, שעל חלקם מקבלים התלמידים קרדיט כפול, צריכים להיות בעלי עומס אקדמי רב, דרישות ואתגרים קוגניטיביים רבים יותר ולמידה עצמאית מרובה יותר.
מחקר שערכו ראש יחידת המחקר במכללת סמינר הקיבוצים, ד"ר סמדר דוניצה-שמידט, וגילה זליקוביץ, בדק באיזו מידה הקורסים הנלמדים בתוכנית הם אכן בעלי דרישות אקדמיות גבוהות, ובאיזו מידה התרחשה בקורסים אלו למידה עצמאית. המחקר מצא הבדלים ניכרים בין ההערכה שנתנו הסטודנטים לקורסים לבין ההערכה שנתנו להם המרצים: הסטודנטים העניקו לקורסים בתוכנית ציון בינוני בלבד מבחינה אינטלקטואלית. כמו כן ציינו הסטודנטים, שהמטלות ללמידה עצמאית אינן מאתגרות מספיק. לעומת זאת, המרצים תיארו את הקורסים שלהם כדחוסים, קשים, מאתגרים ומרובי דרישות ומטלות.
למאמר המלא
