בארצות הברית; בניגוד לצפוי – התמריצים למורים לא הביאו לשיפור בהישגי התלמידים

הענקת תמריצים כספיים למורים, במטרה לשפר את הישגי התלמידים, הפכה בשנים האחרונות למהלך פופולארי במערכות חינוך ברחבי העולם. כך, למשל, החל משה"ח האמריקני להפעיל בשנת 2010 62 תוכניות להענקת תמריצים למורים ב-27 מדינות. התקציב הכולל שהוקצה לפרויקט זה הוא כ-1.2 מיליארד דולר, למשך חמש השנים הקרובות. גם בישראל מופיעה הענקת תמריצים כספיים למורים על שיפור בהישגי התלמידים כאחד מסעיפי תוכנית החינוך הרב-שנתית, שהציג אשתקד שר החינוך, גדעון סער.
מסמך שפרסם החודש פרופ' רולנד ג'י פרייאר, מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטת הרווארד שבארצות הברית, מטיל ספק באפקטיביות של הענקת תמריצים למורים ככלי לשיפור הישגי התלמידים. שם המסמך "תמריצים למורה והישגי התלמיד; עדות מבתיה"ס הציבוריים בעיר ניו-יורק". המסמך מתאר ממצאי בדיקה מקיפה, שנערכה ב-198 בתי"ס בניו-יורק בהם יושמה תוכנית להענקת תמריצים כספיים למורים בשלוש השנים האחרונות. בבדיקה לא נמצאה כל הוכחה לכך שהתמריצים אכן הביאו לשיפור בהישגי התלמידים.

התוצאות האפשריות

על פי המסמך, להענקת תמריצים כספיים למורים עשויות להיות מספר תוצאות: העלאת המוטיבציה של המורים לפעול לשיפור הישגי התלמידים; המורים עלולים לנקוט בדרכים לא ישרות כדי לזכות בתמריצים, למשל של הוראה מכוונת מבחנים; התמריצים עלולים לגרום לתחרות שלילית בין המורים;לתמריצים לא תהיה השפעה כלשהי, מכיוון שהמורים אינם יודעים כיצד לפעול לשיפור הישגי התלמידים.
בשנים 2007-2010 הפעילה מחלקת החינוך בעיריית ניו-יורק תוכנית תמריצים למורים, בשיתוף עם איגוד הפדרציה המאוחדת של המורים United Federation of Teachers – UFT. התוכנית הופעלה ב-198 בתי"ס בעלי הישגים נמוכים במיוחד. במהלך התוכנית הוענקו כ-75 מיליון דולר ל-20 אלף מורים. במסגרת התוכנית הוצבו לבתיה"ס יעדים שעליהם לעמוד בהם כדי לקבל את התמריצים, ושיטת ניקוד מורכבת לקביעת עמידתם בהם. הניקוד הוענק על סמך; השיפור בציוני התלמידים בתעודת ביה"ס ובמבחני המדינה, שיעור הנוכחות של התלמידים, סקרי שביעות רצון של ההורים, המורים והתלמידים ועוד. הניקוד הוענק לבתיה"ס בהשוואה להישגים של כלל בתיה"ס. כך קרה שבתי"ס קיבלו את התמריצים למרות שהישגיהם לא עלו, מכיוון שבבתי"ס רבים אחרים חלה ירידה בהישגים.

מענק של 3,000 דולר למורה

במאמר מצוין, כי בבי"ס ממוצע בניו יורק עובדים כ-60 מורים. הסכום שנקבע כתמריץ היה בסך 3,000 דולר למורה, כך שבי"ס שעמד ביעדים לאותה שנה קיבל בממוצע 180 אלף דולר. בי"ס שעמד רק ב-75% מהיעדים קיבל מחצית מהסכום. במסגרת התוכנית הוחלט, כי כל בי"ס יוכל לקבוע את שיטת החלוקה של סכום התמריץ – האם יחולק שווה בשווה בין כל המורים או יחולק לקבוצה מצומצמת של מורים מצטיינים. הסייג היחיד שנקבע היה, שהמענק לא יחולק על פי הוותק או הבכירות של המורה. על פי המסמך, בשנה הראשונה של התוכנית קיבלו 104מבין 198 בתיה"ס את סכום התמריץ המלא. 18 בתי"ס נוספים קיבלו את מחצית הסכום. בשנה השנייה קיבלו 154 בתי"ס את הסכום המלא ו-7 בתי"ס נוספים את מחצית הסכום.

המורה האמריקני לא מתרשם מתמריצים

על פי המסמך, בבדיקה המסתמכת על תוצאות המבחנים הארציים, נמצא כי לא שופרו הישגי התלמידים. זאת ועוד, בבדיקה אף נמצאה ירידה קלה בהישגים, בעיקר בבתיה"ס הגדולים, אם כי לא משמעותית מבחינה סטטיסטית. בהישגי התלמידים בחינוך היסודי חלה ירידה קלה מאוד במתמטיקה וקריאה, ובחטיבות הביניים – ירידה קצת יותר גדולה. במבחנים לתיכונים במקצועות – אנגלית, אלגברה, מדעים והיסטוריה נמצאה ירידה קלה מאוד גם כן.
מחבר המאמר מעלה את השאלה "מדוע נכשלה התוכנית בניו-יורק, שלא כבמדינות מתפתחות כמו הודו וקניה, שבהן הביאו תמריצים כספיים למורים לשיפור משמעותי בהישגי התלמידים"? פרופ' פרייאר מייחס את כישלון התוכנית בעיקר לכך שהמערכת לקביעת הזכאות לתמריצים הייתה מאוד מורכבת. כמו כן לא לוותה התוכנית באספקת אמצעים וכלים למורים להשגת יעדיה.
סיבה נוספת אפשרית לכישלון – גובה המענק, כ-4.1% בלבד מהשכר השנתי הממוצע של מורה ניו-יורקי, לא היה מספיק בכדי להגביר את המוטיבציה של המורים לפעול לשיפור הישגי התלמידים.
ניתן לדחות סיבה זו על סמך ממצאי ניסוי דומה, שהתקיים במדינת טנסי בארצות הברית. בניסוי זה הוענקו למורים תמריצים כספיים גבוהים בהרבה מאשר בניו-יורק – עד ל-15 אלף דולר. עם זאת, גם בניסוי זה לא נמצא שיפור משמעותי בהישגי התלמידים או שינוי בדרכי ההוראה של המורים ובהתנהלותם.