המושג "חינוך ביתי" בא לתאר תופעה שבמסגרתה ילדים בכל הגילאים אינם לומדים בביה"ס, לרוב מתוך בחירה של הוריהם, אלא מתחנכים על-פי קביעות הנעשות בראש ובראשונה על-ידי ההורים וכאשר חלק ניכר מהחינוך מתקיים בביתם.
מספר הילדים המקבלים חינוך ביתי נתון בעלייה ניכרת בכמה מדינות מערביות, ביניהן ארה"ב, שבה על-פי חלק מההערכות עומד מספר התלמידים בחינוך הביתי על כ-2 מיליון, אנגליה, קנדה ואוסטרליה.
מרכז המידע והמחקר של הכנסת ערך לאחרונה דו"ח בנושא החינוך הביתי בישראל עבור ועדת החינוך של הכנסת שדנה בנושא החודש. על פי הדו"ח, אין בנמצא נתונים מלאים ומדויקים על מספר הילדים המתחנכים כיום בחינוך ביתי בישראל.
נתוני משרד החינוך, הנוגעים למספר התלמידים אשר הוריהם קיבלו אישור לחינוך ביתי, מלמדים על עלייה רצופה במספר זה: מ-70 תלמידים שניתן להם אישור בשנת תשס"ה ל-168 תלמידים בשנת תשס"ח. מחברי הדו"ח מציינים, כי יש הטוענים כי המספר גבוה בהרבה ועומד על כמה מאות.
על פי הדו"ח, עמדתו של משרד החינוך הינה כי מקומם של תלמידים בגיל חינוך חובה הוא במסגרות הלימוד הממוסדות וכי על רשויות החינוך לעשות את כל האפשר כדי להתאים מסגרות לימודים הולמות לכל תלמיד. עם זאת, כיום מכיר המשרד "בזכותם של הורים לבקש אישור לחינוך ביתי". המשרד קבע נהלים לטיפול בבקשות אלו ופרסם אותם בחוזר מנכ"ל. המצדדים בחינוך הביתי בישראל, שבראשם הורים המקנים לילדיהם חינוך זה, מעלים טענות שונות כנגד מדיניות משרד החינוך בנושא ולאחרונה אף הוגשה עתירה לבג"צ נגד משרד החינוך בעניין זה. בין השאר נטען כנגד משרד החינוך, כי הנהלים שקבע בחוזר המנכ"ל אינם עולים בקנה אחד עם יסודותיו הרעיוניים של החינוך הביתי ולכן יש לשנותם. עוד נטען, כי לבעלי התפקידים ברשויות החינוך הממלכתיות והמקומיות אין היכרות מספקת עם הבסיס התיאורטי והרעיוני לחינוך הביתי, כמו גם עם הידע המקצועי והמחקרי הקיים בארץ ובעולם. אחד ממוקדי הדיון בנושא החינוך הביתי הינו סוגיית הסדרתו של חינוך זה בחקיקה ראשית. מסקירת ההתפתחויות במדינות שונות בעולם עולה, כי בארה"ב ישנה מגמה ברורה של הרחבת חופש הבחירה להורים, שבמסגרתה נקבעה זכות חוקית לחינוך ביתי בכל המדינות. בקרב מדינות אירופה, מאידך, ישנה מגמה מעורבת – בכמה מדינות הורחבו חוקי החינוך כך שיכללו את החינוך הביתי כאפשרות חוקית בעוד שבמדינות אחרות בהן נקבעה בעבר הזכות החוקית לחינוך ביתי שונו החוקים באופן המגביל את חופש הבחירה של ההורים ומטיל מגבלות רבות.
בישיבת ועדת החינוך בנושא החינוך הביתי, הופיעה רכזת המינהל הפדגוגי של משרד החינוך, יהודית דנילוב, שתיארה את ההליך שיש לבצע כדי לקבל אישור ללימודים בבית. לדבריה, ההורה חייב לרשום את הילד ללימודים בביה"ס ורק אז יש להגיש בקשה מנומקת לקיים חינוך ביתי לילדיו. נימוקים מקובלים הם תפיסת עולם או אמונה. את הבקשה יש להגיש באמצעות הרשות המקומית למנהל המחוז במשרד החינוך. יש לצרף לבקשה גם תוכנית לימודים חלופית.
לצורך בחינת הבקשות בכל מחוז ממנים ועדה. הוועדה מבקרת בבית וממליצה לאשר או לדחות את הבקשה.
לדברי דנילוב, מנכ"ל משרד החינוך הוא המחליט האחרון ורוב הבקשות מאושרות. לדבריה, קיים גם פיקוח על הלימודים בבית, וההורים נדרשים לעמוד בקשר עם ביה"ס שבו היה התלמיד אמור ללמוד, כדי שישתלב בחברת הילדים, ייצא לטיולים, ועוד.
ח"כ עבאס זכור הציע בישיבה, כי ילדים שאין להם בי"ס בקרבת הבית, כמו ביישובים הבלתי מוכרים, יוכלו ללמוד בביתם. נציגת המינהל הפדגוגי לא הסכימה להצעתו, בטענה שחובת המדינה לדאוג לחינוך הילדים בבתיה"ס.
רועי שרון, אב המחנך בבית את ארבעת ילדיו אמר בישיבה, כי לא הגיש בקשה לאישור משרד החינוך לחינוך ביתי מכיוון שהוא מתנגד עקרונית להגיש תוכנית לימודים: "אני נותן לילדים להיות סקרנים, ומניח שמתוך התעניינות בנושא אחד, יגיעו ללימודים של נושא אחר. כך זה עובד בפועל". לדברי שרון, הוא מקיים קשר קבוע עם קצין ביקור סדיר באזור מגוריו, ולא הוגש נגדו כתב אישום. האב טען, כי מנתונים שאסף באתר בנושא שהוא מפעיל עולה, כי לפחות 285 משפחות מקיימות חינוך ביתי.
אלכסנדר ויניגרד, אב המחנך בביתו את ששת ילדיו, טען בישיבה, כי במשך ארבע שנים קיבל אישור ממשרד החינוך לחינוך ביתי. לדבריו, כשהגיעו הדרישות החדשות בחוזר המנכ"ל, לא חודש האישור על אף שלא שינה דבר ממה שעשה קודם. התקיים נגדו הליך פלילי במשך 2-3 שנים, שנסגר כשעבר להתגורר במחוז אחר. האב ציין, כי יש פערים בין עמדות מפקחים, מחוזות וקב"סים בנושא.
ראש החוג לעתידנות בחינוך באוניברסיטת בן גוריון, פרופ' רוני אבירם, אמר בדיון, כי החינוך הביתי הוא התופעה המעניינת ביותר בחינוך ב-10 השנים האחרונות, והדרך היחידה הנותנת סיכוי לשיפור במערכת החינוך המאובנת. לדבריו, על פי כל המדדים, החינוך הביתי הוא הצלחה, וילדים המתחנכים בבית עולים על בני גילם הלומדים בבתיה"ס בכל היבט. לטענתו, כיום יש מודעות גדלה והולכת, וכבר יש מאות משפחות בארץ מקיימות חינוך ביתי, והתופעה תלך ותגדל.
יו"ר וועדת החינוך, ח"כ הרב מיכאל מלכיאור, אמר בישיבה, כי תופעת החינוך הביתי היא עולם מרתק הולך וגדל, ואולם, לגורמים ברשויות המטפלים בנושא אין עדיין את הידע והיכולת לעסוק בנושא. לדבריו, משרד החינוך אינו צריך לראות את התופעה ככזו שמאיימת עליו. מדובר בחלק ממגמה חברתית בעידן פוסט מודרני, ועל המשרד להיערך בהתאם ולהעביר הכשרה מתאימה לאנשיו.
מלכיאור הציע, כי ימונה מפקח אחד, ארצי, שיהיה מומחה לנושא החינוך הביתי. לטענתו, השאננות המשפטית והערכית-חינוכית של משרד החינוך בעניין תמוהה. הנושא דורש הסדרה בחקיקה, וראוי שמשרד החינוך ייזום זאת, ולא - ייעשה הדבר בחקיקה פרטית.
ועדת החינוך המליצה, כי החינוך הביתי יעוגן בחקיקה. כמו כן הציעה הוועדה למשרד החינוך להעביר השתלמויות מתאימות לאנשי המשרד העוסקים בחינוך הביתי.
