לחרדה של הילד עלולים להיות ביטויים גופניים, כמו דופק מואץ, הזעה, קשיי נשימה, חולשה או מֵחושים בבטן. הכתבה ממליצה לשים לב לעוצמת החרדה ולאופן שבו הילד מתמודד עמה. כך, למשל, אם לפני מבחן, מובילה החרדה את התלמיד להשקיע ולהשתדל יותר - הרי שלמעשה היא מקדמת אותו. אך אם התלמיד חרד כל כך עד שאינו מסוגל ללמוד - היא גורם מעכב ומפריע.
הכתבה מציעה להורים שמבחינים בחרדת ילדיהם לנסות להבין, לתמוך, לשוחח עם הילד ולגלות גמישות. כמו כן, על ההורים לעודד את הילד ולסייע לו להתמודד עם החרדה בלי שישתפו פעולה עם ניסיונותיו להימנע מהגורם המאיים, למשל לא ללכת לביה"ס, מה שעלול להרחיב עוד יותר את מעגל החרדה וההימנעות. בזמנים שילדים מראים ביטויי פחד וחרדה, חשוב גם לבלות יותר עם הילד, ולא לדרוש ממנו גילויי עצמאות. כמו כן, כדאי שהורים יבחנו את עצמם ויבדקו עד כמה הם חשים דאגה וחרדה מוגברת, ועד כמה הם משדרים זאת לילד. לעתים מתגלה,כי ילד הסובל מחרדה מכישלון במבחנים, מוטרד מאוד מהחשש של אביו מפני פיטורים.
על פי המאמר, יש לפנות לפסיכולוג כאשר: ההורים שמים לב שעוצמת החרדה רבה ופוגעת בכמה תפקודים של הילד, כשמתעוררות בעיות נוספות, כמו קשיי שינה או אכילה,כשמבחינים שהילד ממעיט בפעילויותיו,ובמיוחד כשסימני החרדה נמשכים זמן רב בלי שניתן לזהות גורם ברור להם, וכשיש הרגשה שהילד לא נרגע גם עם התמיכה המשפחתית.
למאמר המלא
