חוקרים אמריקנים; החלוקה להגדרות "מחונני על", "מחוננים" ו"מצטיינים" מונעת מתן הזדמנויות שוות לתלמידים

כמה מהחוקרים המוערכים בארצות הברית בתחום טיפוח תלמידים מחוננים ומצטיינים הרצו ב"כנס הארצי הרביעי לחינוך למצוינות בישראל". הכנס התקיים באוניברסיטת חיפה בחופשת הפסח. את הכנס ערך האגף למחוננים ומצטיינים במשה"ח, בשיתוף עם האוניברסיטה. בין החוקרים - פרופ' ג'וזף רנזולי, מנהל המרכז הארצי למחקר בנושא מחוננים ומצטיינים באוניברסיטת קונטיקט. פרופ' רנזולי פיתח בשנות ה-70' את "מודל ההעשרה המשולש", המשמש עד היום כבסיס לתוכניות לתלמידים מחוננים ומצטיינים במערכות חינוך ברחבי העולם, ובהן ישראל. פרופ' רנזולי קבע, כי התנאים למצוינות הם; יכולת אינטלקטואלית כללית גבוהה, חשיבה יצירתית ומחויבות למטלה. על פי המודל שפיתח, יש לזמן לתלמידים למידה משמעותית במגוון נושאים המהווים אתגר אינטלקטואלי, מספקים הזדמנות לביטוי יצירתיות, להעלאת שאלות מורכבות והתמודדות עם פתרונן, ומגבירים את המוטיבציה ללמידה. המודל הוכח כיעיל במחקרים שנערכו בעשרות השנים האחרונות.
ברב שיח בכנס בנושא "בין מצטיינים למחוננים", לא הביעו החוקרים האמריקנים תמיכה באבחנה הקיימת בישראל בין שתי אוכלוסיות התלמידים.
פרופ' רנזולי טען, כי ריבוי הגדרות, כמו "מחונן על", "מחונן" ו"מצטיין", הוא בעייתי. לדבריו, הגדרות אלו מותחות גבולות ומחלקות לקטגוריות, ולכן מונעות מתן הזדמנויות שוות לתלמידים. לטענתו, כאשר תחום מסוים מרתק תלמיד, הוא יתאמץ להצליח בו ועשוי להגיע להישגים גבוהים יותר מאשר תלמיד מחונן שאינו מתעניין בתחום זה. מה שחשוב הוא הכוח המניע את התלמיד להצליח בתחום מסוים.
לדברי פרופ' סאלי ריס, חוקרת ראשית במרכז הארצי למחקר מחוננים ומצטיינים באוניברסיטת קונטיקט ובעבר מורה בתוכניות למחוננים ומצטיינים; "אני לא אוהבת את החלוקה המלאכותית לאחוזים - 3% תלמידים מחוננים, 5% תלמידים מצטיינים. אנחנו מאמינים בהזדמנויות ולא בהגדרות. לדבריה, כיום מקובל לראות בכ-15% מכלל התלמידים כבעלי פוטנציאל למצוינות. פרופ' ריס הוסיפה; "יש ילדים שלא מצליחים להראות בכיתה רגילה את היצירתיות שלהם, ויש מורים שלא מעניקים לתלמידים הזדמנויות לבטא את היצירתיות שלהם".
חלק מהחוקרים גם סברו, כי יש להרחיב את החשיפה לתוכניות ההעשרה לטיפוח מחוננים ומצטיינים לכלל התלמידים, תוך התאמתן לרמות השונות שלהם. הסיבה לכך - המיומנויות שמפתחות התוכניות הן אלו הנדרשות במאה ה-21 מכלל בוגרי מערכת החינוך.
לדברי מנהלת המרכז לטיפוח מצוינות באוניברסיטת נורת'ווסטרן בארה"ב, פרופ' ג'ויס ואן טסל בסקה; "אני מאמינה שתוכניות שתוכננו בעבר עבור מחוננים מתאימות כיום לכלל התלמידים. יכולת הלמידה של המחוננים אמנם יותר גבוהה, אבל זה לא אומר שמהאתגרים בתוכניות ומהיצירתיות של התוכניות לא ייהנו כלל התלמידים".
ומה בישראל? כידוע עד לפני שנים אחדות נהנו רק תלמידים שאובחנו כמחוננים מתוכניות העשרה וטיפוח ייחודיות, כמו יום העשרה שבועי במרכזי מחוננים. בעקבות המלצות דו"ח של "ועדת ההיגוי לנושא המחוננים במדינת ישראל", מ-2004, הוחלט להרחיב את מעגל הטיפוח ולפתח תוכניות מיוחדות גם לתלמידים מצטיינים, למשל תוכנית "אמירים", או לשלבם בחלק ממסגרות המחוננים הקיימות, אם כי בנפרד מהתלמידים המחוננים.
לדברי מנהלת האגף למחוננים ומצטיינים, שלומית רחמל, ההגדרות למחוננים ולמצטיינים בישראל הן סטטיסטיות ביסודן; כמחוננים מוגדרים 3% מהתלמידים ברמת המשכל הגבוהה ביותר, על פי מבחנים הבודקים יכולת לימודים כללית. כמצטיינים מוגדרים כ-5% מהתלמידים - על פי מבחנים הבודקים אף הם יכולת לימודים כללית. כמצטיינים בית ספריים מוגדרים עד 15%מהתלמידים בכל בי"ס, הבולטים בהישגיהם הגבוהים בתחום דעת מסוים. תלמידים אלו מאותרים על פי המלצת המורים ולא באמצעות מבחנים. רחמל הגדירה את המצב כיום בתחום אבחון המחוננים והמצטיינים בישראל כ"שנת תפר", מכיוון שהמבחנים בודקים עדיין רק רמת משכל. "עדיין לא פיתחנו כלי לאיתור היבטים של מוטיבציה ויצירתיות אצל התלמידים", ציינה רחמל. לדבריה, כלי כזה נמצא כיום בשלבי פיתוח והיא צופה שיופעל במערכת החינוך בתוך שלוש שנים.
לדבריה, היה מצוין אם משה"ח היה יכול לספק לכלל התלמידים את רצף ההזדמנויות ללמידה שהוא מספק למחוננים. עם זאת ציינה רחמל; "אין לנו את הפריבלגיה הזו ולכן צריך להיות פרקטי ולחשוב היכן להשקיע את המשאב, שאינו אין סופי". רחמל הוסיפה, כי נושא הרחבת אוכלוסיות התלמידים המשתתפים בתוכניות מיוחדות חדש עדיין בישראל. כמו כן, אין עדיין מחקר המצביע על האפקטיביות של תוכניות ההעשרה הבית ספריות לתלמידים מצטיינים.
רחמל סבורה כי האבחנה בין תלמידים מחוננים לתלמידים מצטיינים אינה מלאכותית; "מצאנו שאוכלוסיית התלמידים המצטיינים שונה מאוכלוסיית התלמידים המחוננים בתפקודי חשיבה רב תחומית. זו יכולת שיש אצל התלמידים המחוננים, אך התלמידים המצטיינים מתקשים בה". רחמל הוסיפה, כי ניתן לראות הצטיינות ובולטות של תלמידים במספר תחומי דעת כבר בגיל 7-8, למשל במתמטיקה, מוזיקה וחינוך גופני. עם זאת, אי אפשר לגלות בגיל צעיר זה מצוינות בולטת בתחומי הדעת האחרים. לדבריה; "בעיה נוספת היא שאנחנו רוצים שהתלמידים יהיו לאנשים רב תחומיים. האם זה הוגן להתמקד במה שמעניין כרגע את הילד? למה לכבול אותו כבר עתה למקצוע אחד? למה שלא יהיה רב תחומי? השאלות מאוד קשות ומורכבות, ואין דרך אחת נכונה או טובה יותר".
לדברי פרופ' ברוך נבו, מאוניברסיטת חיפה, שעמד בראש ועדת ההיגוי לנושא המחוננים, קיים קושי עצום באבחנה בין מחוננים למצטיינים. כמו כן לא ברור עדיין מה ההבדל בין תלמידים "מחוננים" ל"מחונני על" מלבד ברמת המשכל. לדבריו, במעקב לאורך השנים אחר מי שהיו תלמידים מחונני על ותלמידים מחוננים "רגילים", נמצא שאין הבדל משמעותי בהישגיהם בבגרותם.
פרופ' נבו הוסיף; "נכשלנו בהגדרות ובהפרדה. כשמדובר על מחונן מבוגר - זהו אדם שכבר הוכיח את יכולותיו בהישגיו. כשמדובר על ילד - הוא עדיין לא הוכיח כלום". לדבריו, כל הוועדות שהקים משה"ח לפני ועדת ההיגוי שבראשה עמד, כשלו כבר בשלב ההגדרות. מסיבה זו החליטה הוועדה לקבוע הגדרה סטטיסטית, שמנחה כיום את משה"ח. האבחנה בין מחוננים למצטיינים על פי פרופ' נבו היא, שמחונן הוא בעל יכולות אקדמיות גבוהות בלמידה כללית, בעוד שמצטיין הוא בעל יכולת יוצאת דופן בתחום מסוים.
לגבי הטענה כי יש להרחיב את התוכניות שיוחדו עד כה למחוננים גם לתלמידים מצטיינים ואף לכלל התלמידים אמר פרופ' נבו, כי לדעתו רעיון זה אינו ישים בישראל בגלל המשאבים המוגבלים.