התורה וילדי עניים

למרות שחז"ל הזהירו בבני עניים "כי מהם תצא תורה", הפערים בין תלמידים עניים לתלמידים עשירים לא נסגרים. עדות על כך ניתן למצוא לא רק בהבדלים שבין אחוז מקבלי תעודות הבגרות בעיר כמו שוהם בהשוואה לירוחם, אלא גם במחקרי קריאה שנעשו בארה"ב*. מתברר כי בשנת 2005 רק 15% מהילדים באזורים עניים עמדו ברמה הנדרשת בקריאה וכי סיכוייו של בית ספר שרוב תלמידיו עניים להגיע להישגים לימודיים גבוהים עומד על 1 ל- 300 בלבד.  בארץ אין מפרסמים פילוח של הישגים בקריאה לפי שמות בתי ספר, אבל המורים המלמדים בבתי ספר באזורים חלשים, מעידים עד כמה דלה השפה של הילדים ועד כמה חסר ידע העולם שלהם.
בשבוע שעבר התפרסם דוח העוני של הביטוח הלאומי לשנת 2006. מתברר כי מספר הילדים העניים בישראל ממשיך לעלות. בשנת 2005 היו בארץ  768,800 ילדים עניים ואילו בשנת 2006  עלה המספר ל – 796,100. כלומר, כל ילד שלישי בישראל הוא ילד עני. אחוז הילדים העניים גבוה במיוחד בקרב משפחות חרדיות ובני מיעוטים, אבל לא צריך לחפש בנרות כדי למצוא ילדים עניים גם בשכונות הערים הגדולות, במושבים ובעיירות הפיתוח. אם להאמין לממצאים האמריקנים, כאשר הילדים הללו לומדים בבתי ספר שרוב תלמידיהם עניים – הסיכויים שלהם להגיע להישגים לימודיים גבוהים, הם נמוכים במיוחד. ההשקעה הנדרשת בבתי ספר מעין אלה היא עצומה, והיא כוללת הרבה יותר שעות לימוד (לא שעות העשרה אלא שעות לימוד), הוראה יעילה מלווה בבדיקה מתמדת של ההישגים, והתייחסות רצינית ליצירת "אקלים חברתי" מעודד למידה. בתנאי התקציב של היום, קשה להאמין שבתי ספר באזורים חלשים יכולים לבצע השקעה כה גדולה, ופירושו של דבר הוא, שאפשר לשכוח מזה ש"מהם תצא תורה". 
*עיינו בדיווח על המחקרים ב"הד החינוך" כרך פ"א גילונות 5 ו–6.