|
מנורה מבטחים |
|
|
|
|
|
|
|
"האם בתי הספר הורגים את היצירתיות?" |
"האם בתי הספר הורגים את היצירתיות?" 
דברים שנשא סר רובינסון בכנס 'טד' קליפורניה
תרגום עיקרי ההרצאה: אלומה עברון
יש כמה תימות בכנס, שהן רלבנטיות למה שאני רוצה לדבר עליו, האחת - העדות המדהימה ליצירתיות האנושית, המגוון והעושר העצום המאפיינים אותה
השניה - שאין לנו שמץ של מושג מה עומד להתרחש בעתיד
יש לי עניין רב בחינוך, למעשה לכל אחד יש עניין בחינוך, לכם?
העניין האדיר שיש לנו בחינוך, נובע בחלקו משום שהחינוך הוא עתידי ולא ניתן לתפוס אותו כרגע, לדוגמא – תלמידים המתחילים ללמוד בשנה זו (2006), יצאו לגמלאות בשנת 2065.
לאיש אין רמז – למרות כל המיומנויות המושקעות – לאן מועדות פני העולם תוך חמש שנים אפילו, ובכל זאת, בתי הספר מפנים אותם לכיוון מסוים. חוסר היכולת לנבא מה יקרה, משותף לכולנו.
ויחד עם זאת, היכולת המדהימה של ילדים להמציא ולחדש היא כישרון מולד, אותו הורסים המבוגרים באכזריות.
אני רוצה לדבר על יצירתיות ולומר לכם, שזה לא פחות חשוב מידיעת קרוא וכתוב ועלינו להתייחס לזה באותה הרצינות.
יש לי סיפור משעשע בשבילכם. אחת התלמידות ציירה כל השיעור. שאלה המורה –" מה את מציירת?",
ענתה התלמידה – "את אלוהים".
המורה – "אבל אף אחד לא יודע איך הוא נראה!"
התלמידה – " זה בסדר, עוד דקה כולם ידעו.."
אחד הדברים המאפיינים את הילדים - שאין להם שום בעיה לקחת סיכון ולטעות. הם מוכנים לטעות.
למרבה הצער, בהנחיית עולם המבוגרים, מאבדים הילדים מהר מאד את הסכמתם לשגות.
לא זו בלבד שאנחנו, המבוגרים, הורסים את נכונותם לטעות, הפכנו זאת לשיטה לאומית – לפיה הדבר הנורא ביותר בעולם שיכול לקרות לילד בבית הספר – הוא לטעות.
אסור לטעות.
התוצאה היא, שנטלנו מהילדים את יכולתם הטבעית להיות מוכנים לשגיאה.
כל ילד הוא מטבעו אמן, שחקן, והצרה היא שלא רק שאנחנו לא גדלים ל ת ו ך יצירתיות, אנחנו גדלים ממנה והלאה.
מדוע זה?
אני עברתי מסטרטפורד אנגליה (המקום בו נולד אביו של שקספיר) ללוס אנג'לס.
דמיינו לעצמכם איזה מעבר זה.. בכל אופן, כאשר עברנו ללוס אנג'לס, הבן שלי לא רצה לעבור. היתה לו חברה – שרה שמה, והוא טען שלעולם לא ימצא חברה כזו, מה שגרם לנו להיות מרוצים מאד, כי זאת למעשה היתה הסיבה שעברנו.. אבל אם נחזור רגע, משהו הולם בך במעבר ללוס אנג'לס. מסתבר שכל מערכת חינוך בכל ארץ בעולם – מצייתת לאותם הכללים!
בראש סולם העדיפויות עומדים תמיד מתמטיקה ושפות זרות, והמקצועות ההומניים יהיו תמיד בתחתית. אמנות ומוזיקה נמצאים גבוה יותר מתיאטרון ומחול.
ונשאלת השאלה מדוע? מדוע לא ללמד ילדים לרקוד? האין זה חשוב?
כולנו רוקדים עד מותנו.
מה היא תכלית החינוך הציבורי – "חינוך החובה" של היום?
ובכן, תכלית החינוך הציבורי היא לייצר עוד פרופסורים לאוניברסיטה.
וגם אני הייתי כזה... אבל אסור לנו להאליל כל כך את המעמד הזה. מה שיש באורח החיים הזה הוא דגש יתר על ידיים. "חיים של ידיים". הם חיים מהידיים ועל הידיים. למעשה הם תופסים את הגוף שלהם רק כערוץ מעבר ל...ידיים.
אם אתם רוצים לצפות בחוויה חוץ-גופית, לכו לדיסקוטק שם מתקיימת מסיבת אקדמאים, ותראו איך אנשים זורקים את גופם בעוצמה רבה, לחלוטין מחוץ לקצב, ורק מחכים לרגע לחזור הביתה לעבודת הניירת שלהם.
כל ההשקפה האקדמית מושתתת על שתי נקודות שגויות שהגיעו היישר מהמאה ה-19, מתקופת המהפכה התעשייתית, כי לפני כן לא היה כלום.
ואלו ההנחות: אל תלמד אמנות כי לא תהיה אמן, אל תלמד מוזיקה כי לא תהיה מוזיקאי. כלומר, עליך ללמוד רק מה שיביא לך עבודה. וכך מן הסתם גם אתם חוויתם את זה. דברים שאהבתם – נאמר לכם שוב ושוב לזנוח, כי לא תשיגו באמצעותם עבודה. אגב, נקודה זו הוכחה כיום כשגויה לחלוטין. כל העולם עובר כעת מהפכה תפיסתית בנוגע להנחה זו. והנקודה השניה - יכולת אקדמית. היינו - כל מי שרכש השכלה אקדמית הוא "נחשב", ומי שלא - קיבל סטיגמה זו או אחרת שהוא "לא שווה".
לדעתי איננו יכולים להמשיך עם ההשקפות הללו יותר.
לפי דוח אונסק"ו, בשלושים השנה הקרובות, יסיימו את בתי הספר התיכוניים יותר תלמידים מאשר בכל דברי ימי ההיסטוריה האנושית!!
כך שזה קושר יחד את שיגעון ההשכלה האקדמית, הטכנולוגיה והתפוצצות האוכלוסיה.
לפתע פתאום – תואר אקדמי כבר לא שווה כלום, נכון?
בזמנו, אם היה לי תואר, היתה לי עבודה. אבל היום, בעלי תואר ראשון, אין להם מה לעשות, כי בלי תואר שני ודוקטורט, אי אפשר להשיג עבודה. אנחנו בתהליך של "אינפלציה אקדמית" (ירידת ערך האקדמיה).
עלינו לשכוח מאקדמיה ולחזור ל א י נ ט י ל י ג נ צ י ה.
צריך לזכור שלושה דברים - האינטיליגנציה היא ר ב ג ו נ י ת: אנחנו חושבים קינטית, אנחנו חושבים סטטית, מבחינה פסיכולוגית אנחנו חושבים רבגונית. הדבר השני – האינטיליגנציה היא דינמית. המוח הוא אינטראקטיבי. לנשים יש גם אינטיליגנציה רב-משימתית, המאפשרת להן לבשל, לדבר בטלפון ולעשות עוד פעולות בו זמנית. ברוח הבדיחה, שאם עץ נופל ביעד ואף אחד לא רואה - זה לא קרה, אומר: אם עץ נופל ביער ואישה לא רואה את זה – האם זה עדיין לא בסדר?
והדבר השלישי - יש באינטיליגנציה רגע של הארה. הרגע בו אנשים גילו את כישרונם.
היוצרת של "Cats", נחשבה ילדה לקויית למידה עם בעיות היפר של תנועתיות יתר. היא לא היתה מסוגלת לשבת רגע אחד בשקט. בבית ספרה בזמנו, לקחו אותה למומחה ששוחח איתה בנוכחות אמה שעות ארוכות על הבעיות שלה בבית הספר וחוסר יכולתה להתרכז. ואז השאיר אותה המומחה לבד בחדר והפעיל את הרדיו, בעודו צופה בה יחד עם אמה מאחורי דלת זכוכית.
ברגע שהשאירו אותה לבד, היא החלה לרקוד. לאחר זמן קצר, אמר המומחה לאם: "גבירתי, אין לך כאן ילדה עם הפרעה, יש לך כאן רקדנית!"
ואכן הילדה עברה לבית ספר לריקוד וחייה השתנו ללא הכר כשראתה מסביבה עוד ילדים שאינם יכולים לשבת בשקט, עוד ילדים כמוה שהיו חייבים להתנועע כדי לחשוב!
אותה ילדה סיימה בהצטיינות בית ספר לבלט, הקימה להקת ריקוד משלה והיום היא מולטי-מיליונרית.
מדברים הרבה על אקולוגיה. גם בכנס הזה.
אני מאמין שהתקווה שלנו היא אקולוגיה א נ ו ש י ת .
שיטת החינוך שלנו מקעקעת את יסודות השכל שלנו, וזה לא ישרת אותנו היטב בעתיד. עלינו לחשוב על שינוי משמעותי עבור חינוך ילדינו. מייחסים ליונה סאלק (אבי החיסון נגד שיתוק ילדים) את המשפט שאומר – "אם כל החרקים ייעלמו מכדור הארץ, בתוך 50 שנה יסתיימו כל החיים על פני האדמה. אם המין האנושי לעומת זאת, יעלם מכדור הארץ, בתוך 50 שנה ילבלבו ויפרחו כל צורות החיים".
והוא צודק!
מה שהכנס הזה (TED) חוגג, הוא את המתנה של הדמיון האנושי. עלינו להיות זהירים כעת, להשתמש בחוכמה במתנה זו ולחשוב שוב על אלו עקרונות נשתית את החינוך שלנו.
והדרך היחידה לעשות זאת , היא לראות ולהכיר ב ע ו ש ר של היצירתיות האנושית, ולהעביר לילדנו את התקווה של היצירתיות האנושית לעתיד טוב יותר.
אנו – כבר לא נראה אותו – אבל הם כן.
המאמר לקוח מפורטל מס"ע |
|
|
|
|
|
|
לא מנויים על קו לחינוך? הירשמו עכשיו ללא עלות |
|
|
 
קו לחינוך, היסמין 1 רמת אפעל. 03-6354484
|
|
|
|
חינוך בארץ ובעולם |
|
|
משרד החינוך יצמצם את ההטבות הניתנות לתלמידים בעלי לקויות למידה
מספרם של התלמידים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז במערכת החינוך עלה בשנים האחרונות בצורה תלולה. בתיכונים לא מעטים, בעיקר ביישובים מבוססים, מגיע מספר התלמידים שאובחנו כלקויי למידה ומקבלים התאמות בבחינות והטבות שונות ל-25% מכלל התלמידים. מסתבר, כי משה"ח לא נערך לעלייה זו. כך, בכנס שהתקיים סמוך לפתיחת שנת הלימודים תשע"ב, אמר מנכ"ל משה"ח היוצא, ד"ר שמשון שושני, כי משה"ח לא צפה את הגידול העצום במספר התלמידים לקויי הלמידה בשנתיים האחרונות, ואינו מסוגל להתמודד עמו בתקציבו הנוכחי. לדבריו, החל מהשנה יפעל המשרד לצמצום מספר בעלי לקויות הלמידה ותלמידים לקויי למידה לא יקבלו תוספת שעות, אלא במקרים החמורים. ואכן בימים אלו מתחיל משה"ח בפעולה לצמצום מספר התלמידים לקויי הלמידה המקבלים תוספת שעות ותגבור. לחילופין מתכוון המשרד להעניק לצוותי המורים בבתיה"ס, שלא תמיד מיומנים בעבודה עם התלמידים לקויי הלמידה, תמיכה לעבודה עמם בתוך המסגרת הרגילה. במשרד מכנים פעולה זו "מתן מענה דיפרנציאלי להכלת תלמידים".מידע נרחב על טיפול הרגשי ולקויות למידה
הסחות דעת, חוסר מנוחה והיפראקטיביות הם מאפיינים שיכולים לפגוע בריכוז בלימודים, בחיי החברה ובהתפתחות האישית. קיימות שיטות טיפול בבעיות קשב ואנשים המתמחים בתחום זה עוזרים להתגבר על בעיות ולשפר את התפקוד למי שסובל מהם. עדיף להגיע בשלב גילוי מוקדם כדי למנוע דימוי עצמי נמוך, פגיע בהישגים לימודיים ובעיות התנהגותיות וחברתיות. במקרה של חשש לבעיית קשב וריכוז, מומלץ מאוד לקחת את הילד לאבחון ובמידת הצורך להתאים לו את הטיפול המתאים. |
|
|
|
.png?BannerID=201 "טבע מעודכן")
.jpg?BannerID=247 "סמינר הקיבוצים 12")
