המגשר האולטימטיבי; עדי אלדר או עופר עיני

אתמול (א') הופיעו על במת הסכסוך בין המורים לממשלה שני גורמים חדשים, שניהם טוענים "כולה שלי". עדי אלדר, יו"ר מרכז השלטון המקומי, מונה למגשר מטעם המדינה, עופר עיני, יו"ר ההסתדרות מונה למגשר מטעם עצמו.
הרעיון לגישור כבר החל בשבוע שעבר, אלא שאז עדיין ציפה ארז שאולמרט ייכנס בעובי הקורה. במשך כל השבוע לשכת ראש הממשלה היתה מעורבת, אבל פאסיבית. הם רק קיבלו דיווחים על מה שמתרחש, ואולמרט הודיע כל הזמן שהוא לא מתערב. לארז חשוב שאולמרט יהיה מעורב, כדי שיוכל להכריז שהסכים לקבל את מה שקיבל מאחר שיש לו גיבוי של מראש הממשלה. ארז כבר יודע שהוא יצטרך להתגמש. שילוב ידיים עם האינסטנציה הגבוהה ביותר משכנע יותר מלסגת סתם. אבל ראש הממשלה לא מתרצה בקלות, וארז צריך להתחיל לרצות את המורים. אלה מצידם כבר מתחילים לגלות סימנים של אי שביעות רצון, גם מהמהלך, גם ממי שעומד בראש. ההכפשות בעיתונות, הצורך במשכורות, התחושה שזה לא הולך לשום מקום, מתחילים לעורר חוסר שקט גם בקרב אלה שקודם היו נחושים לשבות עד טיפת הדם האחרונה. גם התמונה בשטח לא תורמת לשביתה; הרשויות המקומיות הופכות להיות "קצינות הבידור" של התלמידים השובתים; בתי קולנוע נפתחים בעלות נמוכה בחיפה, מתנ"סים מכינים כל מיני תוכניות, הטלוויזיה יוצאת בשידורים מיוחדים לנוער, מרכזים קהילתיים הופכים למקומות מפגש לעת מצוא. ואפילו בתיה"ס: פעילות עם התלמידים בתיכונים לקראת היציאה לפולין, טיולים שנתיים לתלמידי י"ב, שיוצאים למרות הכל ועוד.
כל אלה יחד עם ישיבת ממשלה אתמול והתבטאויות של שרים לפניה ולאחריה, מובילים לתחושה שצריך להתחיל לחפש פתרון. משרד החינוך מחליט לשלב ידיים עם  הפרטנר הטבעי - מרכז השלטון המקומי, כדי שהלה לא ייצא נגדו, ומוביל את עדי אלדר להיות המגשר. במקביל גם חושב עופר עיני מה הוא ירוויח מהסכסוך, ומחליט לדבר עם ארגון המורים, שכידוע פרש מההסתדרות לפני שנים ומאז הם צהובים זה לזה. עיני מציע למורי הארגון מה שמורי ההסתדרות קיבלו. אבל הוא מציע עוד משהו. הוא מציע תמיכה של ההסתדרות. אם לא ייצא כלום מהמו"מ עם המורים, ההסתדרות תתגייס ותכריז על השבתת סקטורים נוספים במשק. הכרזה שאולי טובה כהכרזה אבל ממש לא מציאותית. היא לא תעבור את בתי המשפט, כיון שלסקטורם אחרים אין עילה לשביתה.
לעיני יש בעיה עם סקטורים אחרים שהוא מייצג והוא לא יכול להציע יותר למורים. אז תרגיל חשבונאי או הברקה בנוסח עיני, אם תרצו, פותרים את הכל; המורים יקבלו תוספת אבל בפריסה לחמש שנים. כך המורים יקבלו אבל סקטורים אחרים במשק לא יוכלו לבוא בתביעות. הסקטורים האחרים אפילו לא ירצו לבוא בתביעות. גם הם יודעים שפריסת תוספות לחמש שנים זה משהו דיפוזי. במדינה כמו ישראל  - אפילו משהו דיפוזי מאוד. אז עופר עיני מתחיל לסכם על 26% עם המורים, כמו שקיבלו מורי היסודיים, ועם תוספת שעות עבודה מצידם. ארז רוצה עכשיו 15% תוספת לשכר בלי תוספת שעות. אלדר נכנס למהלך שעיני כבר התחיל. עכשיו הוא צריך להראות מה הוא יכול לעשות. וארז? זה הזמן שלו לומר שהוא פסימי; פתאום מתחילים לכרכר סביבו והוא פסימי. התנהגות אופיינית של ארז. ולמה? אולי כי כל המכרכרים לא מספיקים לו. הוא רוצה את ראש הממשלה.