כיצד ניתן להעצים את המורים בבתי ספר ואת הצוות החינוכי כולו?

בתוכנית ת.ד. 101 ברדיו ירושלים
ששודרה בתאריך 11.06.2008
התארחו באולפן בוגרי מכון מנדל
למנהיגות;
רוני הרניק - מנהל ביה"ס המקיף העירוני ע"ש סליגסברג בירושלים.
עמנואל זילברמן גולדברג - מנהל חט"ב מקיף גילה ירושלים.
ד"ר אבי גולן - מנהל בית ספר "הרצוג" בית הספר התיכון האזורי למדעים,לאמנויות ולהומניסטיקה.
מנדי רבינוביץ - מנהל בית ספר תיכון ומכללה הדסה-נעורים.

כיצד ניתן להעצים את המורים בבתי ספר ואת הצוות החינוכי כולו?
ב-1991 פרסמו החוקרים האנגליים דוויד והופקינס ספר הנקרא "בית ספר
המועצם". בספר הציגו את הרעיון של תוכניות בית ספריות התפתחותיות.

1. שאיפה למצוינות - מגוון עוגנים דיסציפלינאריים לביטוי מצוינות של כל תלמיד והעצמתו בשאר התחומים הכוללים
    מגוון פעילויות אקס קוריקלריות בלתי פורמליות.
2. צוות הוראה מיומן ואיכותי, העצמת מורים, חדשנות - בבתי ספר מסוימים מתבטאת בתוכנית הלימודים, בשיטת 
    ההוראה, בארגון הסביבה הלימודית וביישום רעיונות חדשים.
3. בית ספר עצמאי - בפיתוח גישות ניהוליות-פדגוגיות, בהגדרת הליבה שלו, בבחירת צוות המורים וכן בהיבט של
    הניהול הכספי.

המקרה הירושלמי - התייחסות בהרחבה למצבה של מערכת החינוך בירושלים בכלל ולמצבם של בתי הספר הממלכתיים בפרט (מתוך מאמרם של גרניט אלמוג - ברקת ופרופ' דן ענבר "של מי אתה ילד?") שעתיד להתפרסם בספר מאמרים של פרופ' אורית איכילוב.

בפועל מצבנו עגום - תקציבים אין! חוסר במורים איכותיים ומוכשרים.
התמודדות עגומה בגלל הכתבות והוראות של משרד החינוך (ולא באשמת שרת החינוך)
שר בא ושר הולך והתמודדות היא מול קובץ של מקבלי החלטות אטומים שהגיע הזמן להחליפם.
מנהלי בתי הספר התיכוניים עסוקים בציוני הבגרות ובסטטיסטיקה במקום להתמקד בשאיפה למצוינות ולחינוך.
מערכת החינוך בדרך לתהום פרט לבתי ספר הייחודיים והעל אזוריים המאפשרים לתלמידיהם, באמצעות כספי ההורים, שירותי חינוך ברמה גבוהה מזו שבבתי הספר האזוריים.
חינוך חובה על סף פשיטת רגל - חינוך לעשירים בלבד.

ד"ר אבי גולן התייחס למידת העצמאות של בתי ספר ולתלות שלו במשרד החינוך ובגורמים שונים (למשל המועצה) כאשר הרצון הוא לשאוף לשיח של העצמאות ושל חוסר תלות. במצב הקיים דרגות החופש של בית ספר הם מצומצמות מאוד משום ש:
 תכניות הלימודים נקבעות על ידי מפמ"רים (מפקחי מקצועות ראשיים).
יחסי העבודה בין המנהל ובין המורים הם על פי ההסכם שנקבע "מעל הראש" ועוד... .בסופו של דבר רמת החירות של המנהל היא מובלת מאוד. למשל,.היום קיימת מצוקה גדולה בלמצוא מורים טובים. החירות במציאת מורים שואפת לאפס,.משום שהחוזים הם קיבוציים וכו'.

מנדי רבינוביץ, מנהל כפר הנוער הדסה נעורים, מגדיר את מודל ההצלחה של בית ספר יושב על ארבע רגליים - מודל ארבעת הממים:
מורים איכותיים לאחר מיון קפדני.
מיון תלמידים על פי מוטיבציה.
מגוון עוגנים דיסציפלינאריים לביטוי מצוינות של כל תלמיד והעצמתו בשאר התחומים הכוללים מגוון פעילויות אקס קוריקולריות בלתי פורמליות.
מסגרת משמעתית ברורה.

עמנואל זילברמן גולדברג, מנהל בית הספר המקיף בגילה בירושלים, התייחס
לנקודות הבאות:
בתי ספר ייחודיים מול בתי ספר "רגילים"
בתי ספר ייחודיים מציעים היום תכניות ללא סוף ועל זה גובים תשלומים מההורים
בזמן שבתי ספר ממלכתיים אינם רשאים לגבות תשלום נוסף מההורים.

נשירת תלמידים - מצד אחד יש רצון ושאיפה להכיל את כולם, גם את הילדים אשר מתקשים, מצד שני - ישנה שאיפה למצוינות ולהישגיות. שני הדברים הללו לפעמים סותרים זה את זה.
 העצמה של מורים ושל כל הצוות החינוכי.
 גופים חיצוניים שנכנסים לבית ספר בירושלים הערכי.
מצד אחד בית ספר נתפס כמקום חינוכי מרכזי, מצד שני כניסתם של גופים חיצוניים שמחלישה את בית הספר.

המקרה הירושלמי

ירושלים סובלת ממאזן הגירה שלילי, והיא איבדה כ 100 אלף תושבים, כמחציתם לרחבי המטרופולין. העוזבים הם בעיקר אוכלוסיה חילונית, צעירים ומשכילים ומשפחות מבוססות מן המעמד הבינוני גבוה.
תהליכה הגירה שליליים, שינויים בהרכב האוכלוסיה ושיעור הזדקנות בשכונות הוותיקות באים לידי ביטוי בהתמעטות מספר התלמידים בבתי הספר בחינוך העברי שבניהול מנח"י.
בשנים אלו היתה ירידה של 12% במספר התלמידים בבתי הספר היסודיים הממלכתיים בעיר, ל-12,367 תלמידים בשנת תשס"ו שלמדו ב-488 כיתות ב-40 בתי ספר יסודיים.
התלמידים במגזר החרדי גדל ב 13% ובמגזר הערבי העירוני חל גידול של כ - 36%.
הגירה שלילית זו הובילה לסגירת בתי ספר.

מצב החינוך במדינה הולך ומתדרדר ואם לא ינקטו צעדים קיצוניים ויעשו שינויים בדרך החשיבה ורענון מקבלי ההחלטות עתיד המדינה וילדנו ימשיך להיות תלוי בחבורה ביורוקרטית מרובעת חסרת מעוף ומנותקת מן המציאות .

תהליך גידולם והתפתחותם של בתי הספר הייחודיים עשוי ללמד על היחלשותה של מערכת החינוך ופיצולה ואולי אף לרמז על הכיוון והתהליך הרצוי למערכת החינוך הממלכתית.

יש לרדת מעץ הבגרויות ולתת דגש יותר לחינוך ולמצוינות.
לשפר את רמת המורים ולדאוג לשכר הולם כדי לגייס כוחות חדשים ואיכותיים.
לאפשר למורים תנאי פרישה בכבוד.
לתת עצמאות למנהלים מוכשרים.
כפי שאמר רוני הרניק - תפקידו של בית הספר הוא לחנך וללמד, שני הדברים הללו לא סותרים זה את זה. אולם חשוב לנו קודם כל חינוך, אח"כ הישגים. שניהם לרוב לא מתנגשים אלא משלימים האחד את השני.

כפי שכבר אמרתי שר חינוך בא ושר חינוך הולך.
הדבר לא כך אצל מקבלי ההחלטות. לא יתכן שהוותק והמעמד יהיה המפתח של עתיד ילדנו.

בונדי לוי עיתונאי ושדרן ברדיו ירושלים 101FM
מגיש תוכנית יומית למען הקהילה עם שמירה אימבר בכל יום
בשעות 12:00 - 14:00
http://www.ronitlevy.co.il/apage/15580.php