כאיזה מורה אני רוצה להיזכר?

מורים ואנשי חינוך רבים, אינם מודעים למידת ההשפעה שיכולה להיות למילה אחת קטנה, או לשתיקה שלהם על ילד.

כמאמנת אישית ועסקית, אני פוגשת את אותם "ילדים", הזוכרים בבהירות את המילה או המשפט שנאמרו על ידי המורה שלהם, גם אחרי 30 ו- 40 שנה ואני נדהמת שוב ושוב מהשפעתן של המילים, על הדימוי העצמי שלהם ועל בחירותיהם בהמשך החיים. לעתים, ההשפעה של מורה גדולה אפילו יותר מהשפעתו של הורה ילדו.

אחת השאלות שלי באימון לקריירה היא: "מהו החלום המקצועי הראשון שלך כילד,  מה רצית להיות כשתהיה גדול" או, "מהי הפעם הראשונה שחשבת או חלמת לעסוק במקצוע שלך?"

ורבות מהתשובות קשורות לאנשי החינוך מילדותם של לקוחותיי

לדוגמא: בחורה צעירה, מאיירת במקצועה, בוגרת בצלאל, סיפרה לי: "אני זוכרת שעשיתי בגן ציור של טווס, הגננת נורא התלהבה מזה והראתה לכל הילדים ואמרה שאני מאוד מוכשרת וכשאני אהיה גדולה אני אהיה ציירת....אני זוכרת שמאז תפסתי מעצמי מוכשרת בציור וזה תמיד ליווה אותי."

לעומת זאת, סיפור של ציירת שהגיעה לציור מאוחר יחסית ,

"לקראת סיום בית הספר היסודי, עשו לנו מבחנים פסיכומטריים . כשהתקבלו התוצאות זומנו כל הילדים וההורים לשיחה אישית עם היועצת כדי שזו תמליץ על בית ספר תיכון שמתאים לכישורי הילד. הגענו לשיחה אמי ואני, היועצת דיברה ארוכות על התוצאות הטובות והמליצה בחום שאלך לבית ספר תיכון עיוני שקרוב למקום מגוריי, אליו הלכו כל התלמידים שציוניהם היו גבוהים.

בסיום הפגישה ניגשנו לדלת לצאת מהחדר ואז, כשעמדנו לסגור את הדלת אחרינו, צחקה היועצת ואמרה: "אה, ואמרו שיש לך כשרון לציור! אבל מה זה משנה, הרי תלכי לתיכון העיוני". (אני תרגמתי את זה- מה חשוב הכשרון לציור, הרי ציור זה לא מקצוע רציני לבחורה רצינית כמוני).

כך נפרדנו – אנחנו מהיועצת, ואני מהציור – עד שגיליתי מחדש אחרי בערך 26 שנה, שאני בעצם ציירת..."

מייקל פלאטלי, הרקדן, הכוריאוגרף, המלחין והיוצר של מופע המחול האירי המצליח "ריברדנס", מספר על כך שכילד הוא "הסתבך" תמיד עם המורים, מכיוון שנהג לבהות בחלון ולחלום בזמן השיעור. המורים צעקו עליו "על מה לעזאזל אתה חולם?" וממרומי הצלחתו הוא מסביר: "הדברים שחלמתי עליהם אז, הם המציאות שלי היום".

כמבוגרים משמעותיים בחיי הילדים, כהורים וכאנשי חינוך, חשוב שנהיה מודעים לכוחה של המילה ושל המסר הישיר והעקיף, על עיצוב תפיסת העולם של הילד, וחשוב יותר – תפיסתו את עצמו וייחודו.

דבר זה דורש מאיתנו תשומת לב ורגישות, ויכולת להפריד ביננו, פחדינו ואכזבותינו, לבין הפוטנציאל הטהור הגלום בכל אחד, ובמיוחד בילדים.

כדי לזכור זאת ברגע הנכון – שאלו את עצמכם בכל יום: כאיזה מורה אני רוצה להזכר על ידי תלמידי? כמורה שחסם את התלמיד בפחדים, ביקורת או תפיסת עולם צרה ? או כמורה ששיקף לילד את עוצמותיו וייחודו והיווה מקור השראה עבורו ?

בסדנאות העצמה שאני מקיימת, מקבלים אנשי החינוך, כלים אימוניים, המסייעים להם להפוך למקור עוצמה והשראה עבור תלמידיהם.