יו"ר ועדת החינוך הנכנסת; אפעל שקולם של המורים יישמע בוועדה וישפיע על שינוי המדיניות

הנושא של כנס מכון ון-ליר לחינוך, שהתקיים בשבוע שעבר, היה "מרגולציה לאמון". הכנס עסק במתח שבין רגולציה - חוקים ופיקוח, לבין אמון במערכת החינוך.
חברת הכנסת ד"ר עינת וילף, עומדת להתמנות בעוד שבועות אחדים כיו"ר ועדת החינוך של הכנסת. בכנס אמרה ד"ר וילף; "כולנו מצטטים את דו"ח מקינזי שבו נאמר כי איכות מערכת החינוך אינה יכולה להיות טובה יותר מאיכות מוריה. צריך להיזהר בקביעה זו, כי משתמע ממנה שחייבים לחפש מורים טובים מחוץ למערכת. לדעתי, מערכת החינוך יכולה לסייע למורים להיות טובים יותר או להפוך אותם לגרועים יותר. המורים גם יכולים לשפר את המערכת. ד"ר וילף הבטיחה כי תפעל לכך שהוועדה תהפוך למקום שבו המורים יישמעו. לדבריה, החזון שלה הוא שהמורים יגיעו לוועדה לא כקוריוז, אלא כדי לחלוק עם חבריה בידע שלהם. חברת הכנסת וילף מבקשת, שהמורים יידעו כי הם רצויים בוועדת החינוך והידע שלהם יסייע לשינוי מדיניות החינוך.
יו"ר ועדת דברת לשעבר וחבר הנהלת תנועת "הכל חינוך" כיום, שלמה דברת, אמר בכנס כי ישנה ציפייה שאינה ריאליסטית לאמון במערכת החינוך. לעומת זאת במציאות, המערכת משקפת את תרבות האי-אמון הרווחת בישראל.
לדבריו, שנים רבות לא היה אמון במנהלים ובמורים. הייתה רגולציה והכל הוכתב מלמעלה על ידי שר החינוך. לטענתו, בעשור האחרון מתחילים לראות שינוי במגמה זו. ישנה הכרה שהמערכת לא תשתפר אם לא יינתן כוח גדול יותר למנהלים ולמורים.
לדברי דברת, הצטרפות ישראל למבחנים הבינלאומיים וההישגים הנמוכים של התלמידים בהם, מיקדו עניין ציבורי ופוליטי רב בהערכה ומדידה. לדבריו; "הסכנה היא שהערכה ומדידה הופכים לתחליף למדיניות החינוך". דברת הוסיף, כי מדיניות החינוך צריכה להיות לגבי 'דמות הבוגר' של המערכת ולא רק לגבי הישגיו במבחנים. על בוגר המערכת להיות סקרן, בעל מערכת ערכים ואישיות מגובשת.
לדבריו, צריך לתת אמון במנהלים ובמורים; לפתח כלים להערכה עצמית למנהלים ולמורים ולהפוך את המנהלים מאדמיניסטרטורים לרגולטורים.
ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, אמר בכנס כי בתוך מערכת החינוך בעירו הפערים עצומים - יש חינוך ממלכתי, חינוך חרדי וחינוך ערבי, שחלק ניכר ממנו לומד את תוכנית הלימודים הפלשתינאית, ועוד. לדבריו, כשנכנס לתפקיד, הדיון העיקרי במערכת החינוך בעיר היה "איזה תלמידים להציב באלו מוסדות חינוך".
הפילוסופיה של ברקת היא לתת לכל תלמיד לללמוד איפה שהוא רוצה. כדי שיהיה ביקוש לכלל בתיה"ס בעיר הוא משכנע מנהלים של בתי"ס מוצלחים, שהביקוש אליהם הוא רב, לפתוח סניפים בבתי"ס כושלים בשכונות. ברקת הוסיף, שהוא תומך בהנהגת הערכה ומדידה ואחריותיות במערכת החינוך - כמו שנהוג בעולם העסקים. לדבריו; "אם לא לוקחים אחריות לא מגיעים לשום מקום. אנו מצפים מהמנהל להיות אחראי למה שקורה בביה"ס שלו".
בכנס ון ליר לחינוך השתתפו כ-60 מנכ"לים, מנהלי בתי"ס ובכירים נוספים, ממערכות החינוך בבריטניה, ארצות הברית, צ'כיה, קנדה, דנמרק, גרמניה, קפריסין, יפן, הולנד, ספרד, אסטוניה, נורווגיה ופינלנד.