למה חשוב שכולם ילמדו אותו דבר

צוות קו לחינוך

26/09/2007

בתי ספר אוהבים להתקשט בפרויקטים ייחודיים, אבל, לכולם יש תכנית ליבה משותפת וכולם נבחנים באותן בחינות. יש לזה כמובן הצדקה, היות שבתי הספר הם אלה שיוצרים את התשתית התרבותית שבלעדיה אין מדינה היכולה להתקיים לאורך זמן. ולכן, גם מדינות סופר-דמוקרטיות כמו קנדה למשל, מחייבות ללמד תכנית הליבה אפילו בבתי ספר פרטיים, שאינם ממומנים על ידי המדינה. בארצנו השסועה מזלזלים בחשיבות תכנית הליבה. בכל פעם שמישהו מנסה להחיל את תכנית הליבה על המגזר החרדי –המגזר כולו מפעיל את כל כוחו הפוליטי – ובלבד שלא יכפו עליו, חס וחלילה, ללמד אנגלית, מתמטיקה מדעים ואזרחות, כמו שמלמדים בבתי ספר ממלכתיים. האיום למנוע מימון מהמגזר לא עובד. אם משרד החינוך לא נותן די כסף – המגזר מפעיל את השפעתו במשרדים אחרים או ברשויות המקומיות ומקבל משם את המימון הנחוץ לו. חוק חינוך ממלכתי, שלא השתנה הרבה מאז 1953, קבע שמוסדות חינוך שאינם ממלכתיים, מוסדות מוכרים שאינם רשמיים ומוסדות "פטור", לא יקבלו מימון מלא מהמדינה. אבל מאז זרמו הרבה מים פוליטיים והמוסדות האלה מקבלים לפעמים הרבה יותר. שרת החינוך לשעבר, לימור לבנת, ניסתה לפתור את הבעיה עם תכנית ליבה מותאמת למגזר החרדי, אבל עזבה את המשרד לפני שהצליחה ליישם את הפיתרון. השרה הנוכחית, יולי תמיר, עושה גם היא ניסיונות בכיוון הזה, אבל גם היא, כך פורסם השבוע, נתקלת בקשיים. הניסיון מוכיח שפיתרון הנושא המרכזי הזה אינו נעוץ במערכת החינוך, אלא במערכת הפוליטית. רק כאשר המנהיגות שלנו תבין, שבמימון המדינה נוצרות כאן שתי תרבויות יהודיות, שהמשותף ביניהן הוא מינימאלי – רק אז יתרחש השינוי המתבקש.