כדי שהעגל ירצה לינוק הפרה צריכה להיניק

מורים מתלוננים לא אחת על יחס ההורים. ההורים מצידם לא נשארים "חייבים" – גם להם יש לפעמים בטן מלאה על המורים, בית הספר וגם על מערכת החינוך כולה. כדי שהסאגה הבלתי פתורה הזו תתפתח לסוג של יחסי שלום, הכריז משרד החינוך על ברית חינוכית – שיתוף פעולה בין מורים להורים באמצעות שיח והידברות. עד כאן נשמע יפה. השאלה היא כיצד מבצעים זאת בפועל? האם ההכרזה לבדה יכולה לחולל שינוי ולשנות את זווית הפעולה מהתנגחות הדדית לשיתוף פעולה פורה? הפסימיים כמובן ששוללים, הסקפטיים  מגחכים, ורק האופטימיים מהמהמים "מתחת לשפם"; כדאי להתחיל לנסות, אולי בכל זאת יזוז משהו במערכת. אז מה זו ברית חינוכית, כיצד נוצרה והאם יש לה עתיד? רינה כהן, ראש תחום הורים בשירות הפסיכולוגי ייעוצי במשרד החינוך משיבה; ברית חינוכית מתבססת על עובדות מחקריות מהארץ ומהעולם ועל התופעה החברתית של מעורבות הורים: ככל שמעורבות ההורים בחינוך גוברת האלימות מצטמצמת. כשההורים מעורבים ההישגים הלימודיים עולים. מעורבות הורים היא תופעה קיימת הולכת ומתרחבת בהיבטיה החיוביים והיא תורמת לכולם.

מטרת הברית החינוכית היא לפתח אקולוגיה חינוכית מיטיבה לכל המצויים במרחב החינוך – תלמידים, מורים והורים, לשם השגת מטרות החינוך.
הברית החינוכית מבוססת על גישה אקולוגית מערכתית ועל גישה פסיכולוגית התפתחותית. הגישה הפסיכולוגית התפתחותית מדגישה את המשמעות החיונית של הורות מיטיבה ומתפקדת להתפתחותו הבריאה והתקינה של הילד. הגישה האקולוגית מערכתית מדגישה את חשיבות הקשרים והיחסים בין ההורים לבין המורים, לקידום סביבה חינוכית המאופיינת באקלים חינוכי מיטבי.

כהן מצטטת קטע מדוח אונסקו – "חינוך למאה ה-21"; "הצדדים העיקריים התורמים להצלחתן של הרפורמות החינוכיות הם: במקום הראשון הקהילה המקומית ובכלל זה ההורים, מנהלי בתי הספר והמורים. במקום השני הרשויות הציבוריות. במקום השלישי ממוקמת הקהילה הבינלאומית. המדינות שבהן התהליך הצליח יחסית הן אלה שהשיגו מחויבות החלטית ממורים ומהורים בקהילות המקומיות. מחויבות שנתמכה בדו-שיח מתמשך ובצורות שונות של סיוע כספי, טכני או מקצועי מבחוץ. המשכו של הדו-שיח באמצעות המדיה, דיונים בקהילה, חינוך הורים והכשרה באמצעות מורים במסגרת העבודה – מסייע בדרך כלל ליצור מודעות, לחדד את שיקול הדעת ולפתח יכולות מקומיות."

מאפייני הברית חינוכית
 

לדברי כהן, הברית החינוכית היא מחויבות הדדית של מורים והורים לקשרים וליחסים שביניהם, לשם קידום מטרות חינוכיות מוסכמות ומשותפות.
מאפייני הברית החינוכית;
הברית החינוכית עוסקת בעיצוב היחסים בין הגורמים המשמעותיים במרחב החינוך.

הברית החינוכית היא רעיון, תפיסת עולם, אידיאולוגיה ותוכנית פעולה.

הברית החינוכית רואה בהורה שותף משמעותי במערכת החינוכית ולא לקוח של המערכת.

הברית החינוכית מבוססת על אמון ולא על האשמה.

הברית החינוכית מקדמת את ראיית הטוב, היש והאפשרי.

הברית החינוכית מקדמת שיח חובות ולא שיח זכויות.

הברית החינוכית שואפת לחולל יחסים של אחריות משותפת.

הברית החינוכית משתמשת בכלים של שיח, דיאלוג והידברות.

הברית החינוכית ניצבת על ארבעה אדנים:

אדן האמונה במסוגלותם וברצונם של מורים והורים להצליח בעבודת החינוך ובכך ששניהם שוחרי טוב והם פועלים במיטבם.                  

אדן ההכרה בריבוי המטרות החינוכיות ובמורכבותן מחד גיסא, ובמיעוט המשאבים החינוכיים ומוגבלותם, מאידך.

אדן הידיעה שלמורים ולהורים מטרות חינוכיות משותפות וביכולתם לפעול יחדיו ולהעצים זה את זה.

אדן ההבנה שהברית החינוכית בין מורים להורים היא צורך הענין והזמן. כדי ליצור אותה יש צורך בתהליך מקצועי-הנחייתי, שיותווה על ידי אנשי מקצוע מתחומי ההורות והחינוך.

יישומי הברית החינוכית

כהן מציינת, כי יועצים בכירים במערכת החינוך עסקו בשנה האחרונה בפיתוח היבטים יישומים של  הברית החינוכית, והתמקדו בנושאים כמו פיתוח אקלים חינוכי מיטבי והמאבק בסמים ובאלכוהול. עוד היא מפרטת, כי פסיכולוגים חינוכיים פעלו לגיבוש תפקידו של הפסיכולוג החינוכי בקידום שותפות של בית הספר עם ההורים.

ולסיכום

יש בתי"ס שבהם יש שיתוף פעולה פורה עם ההורים. יש בתי"ס שהתהליך מקרטע, ויש כאלה שעדיין שבויים בתפיסה שהורים ומורים צהובים זה לזה. בכל מקרה, למנהל ביה"ס השפעה עצומה על הקשר בין ההורים למורים, כמו גם על כל המתרחש במוסד החינוכי שבשליטתו.