מחשבות על החינוך למיניות, זוגיות, אהבה וקשרים אינטימיים

מחשבות על החינוך למיניות, זוגיות, אהבה וקשרים אינטימיים

מיניות וזוגיות באנשים עם מוגבלויות

קיימת התעניינות ההולכת וגוברת לתחום החינוך למיניות. תחום אשר לא פעם מעלה בנו, הורים ואנשי חינוך, ייעוץ וטיפול חששות והתכווצות. אולם, פחדים וכיווצים אלו הם לב העניין, ואינם הבעיה כלל וכלל. הרצון בתכנית מסודרת, ”שאדע מה להגיד“, ”איזה חומר להעביר“, ”מה לענות על שאלות מפתיעות“ וכדומה, כאן מתחילה ההסתבכות. אנו עסקים בתחום של קשר, של אהבה. קרישנמורטי מדבר על כך שבעיות במיניות הן בעיות של חסר באהבה. ואהבה הנה היכולת לראות את האחר, להקשיב לו, לדאוג לו, להרגיש חום וקירבה. בכדי לפתח את האהבה אנו מפתחים את היכולת להרגיש יחד, שכולנו בעצם באותה סירה מתנדנדת מחפשים לצמוח ולהיות מאושרים יחד (להבדיל מ ”רק אני“).

על החינוך למיניות, זוגיות, אהבה ואינטימיות לעסוק בדיוק בזה. הדרך הטובה ביותר היא להיות נוכחים, רגועים ובטוחים. לפנות עצמנו מהדאגות שרצות לנו בראש, הקשורות להגנה על העצמי או העצמי-המקצועי שלנו, ופשוט להיות נוכחים במפגש עם הילדים, בני הנוער ואף המבוגרים הזקוקים לאותו מרחב של חשיבה והקשבה. אם נעזר מעט במושגים של ביון, ה- K מרחיק את ה- O. הידע הקונקרטי, התגובתי (התכנית, התכנון מראש, התגובה המהירה מתוך לחץ) מרחיק את האמת האינטואיטיבית הבאה מתוך מפגש עם החוויה והרגש, מתוך היכולת לשאת את המתח והתסכול שבאי נוחות, באי ידיעה ובחוסר השליטה.

זה בדיוק כמו אותם אלו (רבים מאיתנו) החוששים מאינטימיות או לקראת דייט ראשון או שני ועסוקים בתכנון מדוקדק ”מה אגיד“. מרוב תכנון ולחץ הם מפספסים את המפגש עצמו, את היכולת שלהם להגיב פשוט ונכון ברגע ההתרחשות. פעמים רבות פגשתי בעולם החינוך והחינוך המיוחד (או עולם השיקום והמוגבלויות בגילאים מבוגרים) את הצורך של אנשי המקצוע בכלים, בתכנית. צורך זה מובן בהחלט וחשוב. אך אני מאמין כי המפתח נמצא בהתמקצעות הבאה לחזק את היכולת להיות נוכחים ברגע המפגש בו עוסקים בתחומים המעוררים התרגשות, אי נוחות, חששות, בלבול ומתח. כאשר אנו מפתחים הבנה עמוקה של הצרכים, אבני הדרך ההתפתחותיות, וכיצד עולם זה מחובר לעולם הרגש והאהבה (או רגשות הקשורים בחסר הערכה ואהבה, ובצורך בשייכות), אנו יכולים להרשות לעצמנו להיות שם, עם נוכחות מרגיעה, מווסתת, חמה ואמיצה (שאינה עסוקה בפחדיה). אז אנו מתחילים להפגש באמת וללוות, ולהוות דמות תומכת ומפתחת (Compassionate other) עבור אלו שאנו עובדים עמם (או חיים עמם כהורים וילדים). כך, החינוך למיניות ואהבה, צומח מתוך ”בסיס בטוח“, בדרך של חקירה מתוך בטחון, של סקרנות ולמידה, של הכלה וקבלה אוהבת של עצמם (Self compassion של Neff), את הקרובים להם ובהמשך הדרך, עם ההתחזקות, את השונים והרחוקים יותר.

זהו החינוך למיניות ואהבה כפי שאני מבין אותו, המשימה הקשה היא לפתח את הרוגע והביטחון השלו בתוכנו. לא ”לקפוץ“ ולרוץ לחפש ”ידיות בטחון“, אלא דרך המחוייבות והאחריות שלנו להתמקצע, ללמוד, לפתח ולגדל את היכולת שלנו להיות שם כמחנכים לאהבה ואינטימיות, לא דרך המצגת וההרצאה שנביא פעם בשנה, אלא דרך אותה נוכחות חייה, אותו קשר חם וחומל שאנו יוצרים עמם בקבוצה השבועית, בשיחות הפורמאליות והבלתי פורמאליות שעוסקות בנושא חשוב זה, בחיים עצמם.

הכותב הוא : גבו וייס,  בעל תואר שני בייעוץ חינוכי, פסיכותרפיסט, מטפל זוגי ומשפחתי מוסמך, מטפל מיני מוסמך. מרכז התכנית להכשרת מטפלים: זוגיות ומיניות באנשים עם מוגבלויות ביחידה ללימודי המשך, אוניברסיטת בר-אילן.

לינק לאתר התכנית https://www.biu.ac.il/soc/sw/hemshech/course_sextherapy_disabilities.html