חינוך מיוחד לעניים ולעשירים

ביקור שערכנו לאחרונה בבתי"ס לחינוך מיוחד בתל אביב העלה תמונה מוזרה של הרכב הלומדים: רובם מגיעים מדרום העיר ורק מיעוטם מהצפון. אחת המנהלות הסבירה כי עקב התווית השלילית של החינוך המיוחד, הורים מצפון העיר נאבקים על השארת ילדיהם בחינוך הרגיל ואילו הורי הדרום, שאין ברשותם כלים לניהול מאבק כזה, מקבלים את דין ועדות ההשמה ומסכימים לשליחת ילדיהם למוסדות המיוחדים. שאלנו את המנהלת "ומה עם טובת הילד?" והיא השיבה: "אני לא מוסמכת לשפוט, אבל התרשמותי היא שמדובר בבעיה של ההורים ולא בטובת הילדים. לא פעם מגיעים אלינו ילדים מבתי"ס 'רגילים' בצפון כשהם במצב קשה מאוד. במשך שנים הם למדו בסביבה שלא התאימה להם, חשו דחויים ובודדים, ולא פעם הם פיתחו כתוצאה מכך התנהגויות אלימות. עלינו להשקיע הרבה מאמצים כדי לשקמם". נתוני השנתון הסטטיסטי 2007, שפורסמו לאחרונה על ידי המועצה לשלום הילד מחזקים את התמונה התל אביבית. כ-8.5% מילדי ישראל הם ילדים בעלי צרכים מיוחדים. בשנים תש"ס תשס"ו גדל פי שניים מספר הילדים שהוחלט להשימם בכיתה מיוחדת בבי"ס רגיל וכן של אלה שהושמו בגן או בבי"ס מיוחד. ביישובים יהודים מבוססים, אחוז הילדים המופנים למסגרות החינוך המיוחד הוא אפסי. בין היישובים בהם בולט חלקם הקטן של התלמידים בחינוך המיוחד מקרב כלל התלמידים ביישוב: גבעתיים (0.8%), יהוד-נווה אפרים (0.0), גבעת שמואל (0.0%), גני תקווה (0.0), כוכב יאיר (0.8%) ושוהם (0.5%). לעומתם, היישובים בהם בולט חלקם של התלמידים הלומדים במסגרות החינוך המיוחד הם: מגדל העמק (9.8%), קריית שמונה (7.2%), רמלה-יהודים (6.1%), אבו סנאן (5.5%), זיכרון יעקב (6.5%), ג'סר א זרקא (5.8%) ופרדס חנה כרכור (5.7%). חוק השילוב מאפשר להורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים לדרוש כי ילדם ילמד בחינוך הרגיל במסגרת של כיתה מיוחדת. ואכן הנתונים מראים כי במגזר היהודי רובם המכריע של תלמידים אלה, 68.5%, לומדים בכיתות מיוחדות בבתי"ס רגילים, ורק 31.5% לומדים בבתי"ס מיוחדים. יותר ממחצית מן התלמידים הזכאים לשילוב בחינוך הרגיל מוגדרים כסובלים מלקויות למידה, ו-10% בעלי הפרעות התנהגות. כידוע, סל המשאבים העומדים לרשות ילדי השילוב הוא דל ובמקרים רבים לבתיה"ס אין די כלים לטפל בבעיות הללו. התוצאה האבסורדית היא לעתים, שדווקא הילדים ה"מיוחדים" באזורים המבוססים מטופלים פחות מהילדים באזורים החלשים.