בחינוך האלטרנטיבי שוקלים "לצאת מהחממה" ולהיפתח למערכת החינוך הציבורית

מוסדות החינוך האלטרנטיבי נתפסים בקרב הממסד החינוכי בישראל כגורם מאיים, למרות מספרם השולי. הסיבה לכך - החינוך האלטרנטיבי מושך אליו קבוצות אוכלוסייה חזקות, שאינן שבעות רצון ממערכת החינוך הציבורית. כך, למשל, אמר מנכ"ל משה"ח לשעבר אליעזר שמואלי, ביום עיון שהתקיים לאחרונה, כי הורים שאינם שבעי רצון ממערכת החינוך הציבורית מקימים בתי"ס פרטיים, לכאורה ממניעים אידיאולוגיים, כמו בתי"ס מדעיים, אנתרופוסופיים או דמוקרטיים, אך מטרתם היא אחת -"לטפח את בעלי היכולת הכלכלית".
השבוע התקיים בבי"ס אורים בכפר הירוק כנס בשם "אדם עולם", שבו נפגשו נציגי זרמי החינוך האלטרנטיבי. אחת המטרות של הכנס הייתה לבדוק את האפשרות "לצאת מהחממה", ולהיפתח למערכת החינוך הציבורית.בדיוןשהתקיים בכנס השתתפו מנהל ביה"ס האנתרופוסופי הראשון בישראל, בי"ס ולדורף בהרדוף, גלעד גולדשמידט, מייסד בתיה"ס הדמוקרטיים, יעקב הכט, ראש מכללת לוינסקי לשעבר ויו"ר "התנועה להעצמת הרוח בחינוך", פרופ' ישעיהו תדמור, ומנהלת גף ניסויים ויזמות במשה"ח, גנית ויינשטיין, שעומדת גם בראש ועדה של המשרד המאשרת בתי"ס ייחודיים בחינוך הרשמי.
לדברי מנהל בי"ס ולדורף, כשהוקם ביה"ס, לפני 21 שנים, היו לו שתי מטרות מרכזיות; לקיים בית חינוך משותף לתלמידים יהודים-וערבים ולשמש כמנוף לשינוי במערכת החינוך כולה. שתי המטרות לא הושגו. גולדשמידט הוסיף, כי נאבק במשך שנים כדי שביה"ס יוכר כממלכתי, אך גם שאיפה זו לא התגשמה. לטענתו, החינוך האנתרופוסופי הוכיח כי תלמידים יכולים להצליח בלימודים ללא בחינות ומירוץ להישגיות, ואף לקבל ציונים מצוינים בבחינות הבגרות. לדבריו; "לא חייבים לאמלל את הילדים בבחינות כבר בכיתה ב'". גולדשמידט הוסיף, כי מערכת החינוך הציבורית יכולה ללמוד מהחינוך האנתרופוסופי גם את מודל הניהול המשותף, שהוא מכנה "רפובליקה של מורים", אם כי המודל אינו מתאים לכל בי"ס. לחינוך האנתרופוסופי משתייכים 13 בתי"ס פרטיים וכ-100 גני ילדים בישראל.
המכון הדמוקרטי כבר עשה בשנים האחרונות את המעבר מהחינוך האלטרנטיבי לחינוך הרשמי. לדברי מנהל המכון, יעקב הכט, ההתפתחות המדהימה ביותר בחינוך הדמוקרטי בישראל התקיימה דווקא כשהחל המכון לשתף פעולה עם הממסד החינוכי. בישראל פועלים כ-30 בתי"ס דמוקרטיים, אולם לדברי הכט; "כבר בשנת 99' החלטנו לעצור את הקמתם של בתי"ס דמוקרטיים פרטיים חדשים, אם כי איננו יכולים למנוע מקבוצות הורים המתארגנים להקים בי"ס דמוקרטי. במקום זאת פנינו לחינוך הרגיל".
ואמנם הפנייה של המכון לחינוך דמוקרטי לחינוך הרשמי הביאה ליישום של אלמנטים מהחינוך הדמוקרטי בבתי"ס של החינוך הרשמי, תהליך שממשיך ומתרחב גם בימים אלו. כך, למשל, הוביל הכט את תוכנית החינוך האישי במערכת החינוך בבת ים, שבה משולבים מרכיבים מהחינוך הדמוקרטי. מרכיב כזה הוא המפגש הבלתי פורמאלי של המורה "החינוכאי" עם תלמידיו בתחילת יום הלימודים ובסופו. התוכנית גם אומצה בצורה חלקית על ידי משה"ח ברפורמת אופק חדש בחטיבות הביניים.
לטענת הכט, הנתק בין החינוך האלטרנטיבי והחינוך הרגיל גורם לחינוך האלטרנטיבי להתנוון.
מנהלת גף ניסויים ויוזמות, גנית ויינשטיין, ציינה כי היא שייכת אמנם לממסד, אבל מנסה ליצור בתוכו אלטרנטיבות חינוכיות. לדבריה; "אני מאפשרת להרבה מוסדות ייחודיים להתקיים במערכת הציבורית, לעבוד בתוך ממסד שמדבר על חדשנות אך משמר שמרנות, וליצור בתוכו קהילות מגוונות וחדשניות. זה דבר לא פשוט". לטענתה, למרות הצפיפות בכיתות, קיימת בחינוך הרשמי יצירה של "יש מאין" ונעשים דברים יפים מאוד, וללא סלקציה של תלמידים. ויינשטיין הוסיפה, כי במוסדות החינוך האלטרנטיביים נעשית אמנם עבודה חינוכית נפלאה, אבל בקהילות סגורות. לדבריה; "זה נחמד שטוב לילדים ולהורים בבתיה"ס האלטרנטיביים, אבל מה בתיה"ס האלה תורמים לחברה? איפה המנהיגות? מדוע לא מוצאים את התלמידים והבוגרים של בתיה"ס במאבקים נגד עוולות חברתיות"? ויינשטיין ציינה עוד, כי התרומה של החינוך האלטרנטיבי אינה צריכה להיות בהקמת עוד בי"ס פרטי, אלא בהיפתחות לחברה.
ראש התנועה להעצמת הרוח בחינוך, פרופ' ישעיהו תדמור, הציג בדיון את מטרות התנועה, שהוקמה לפני כשנה. לדבריו, התנועה מבקשת לשמש כמסגרת ובמה לשיח משותף של התנועות הפועלות בחינוך האלטרנטיבי. לדברי פרופ' תדמור, מעבר לתחומי הדעת, דידקטיקה ומיומנויות, החינוך צריך לעסוק  בשאלות קיומיות, כמו 'מהו הייעוד של האדם בחייו?' ו'מה מותר  האדם?'. תדמור הביע צער על כך שבין מאות בתיה"ס של החינוך הרשמי שבהם ביקר, לא מצא כמעט כאלה שבהם לתלמידים מוענקת איזו שהיא חווית שיא אינטלקטואלית, אסתטית או חברתית. לטענתו, מרבית בתיה"ס רדודים ואין בהם שום אלמנט של הגבהה רוחנית. את אלו דווקא ניתן למצוא בבתיה"ס של החינוך האלטרנטיבי.