הפרדה והישגים לימודיים

בעניין הפרדת תלמידים יוצאי אתיופיה למסגרות חינוכיות נפרדות - פתח תקווה לא לבד. בהרבה ערים שקלטו עולים מאתיופיה ניתן למצוא תופעות דומות. בכל פעם שהעניין נחשף - התקשורת נחרדת, הפוליטיקאים ממציאים תירוצים, משרד החינוך מאיים בעונש. אחרי זמן מה כולם נרגעים, אבל המציאות נשארת: חלק גדול מהילדים ובני הנוער יוצאי אתיופיה חיים ולומדים בתנאי הפרדה – או סגרגציה. כשמדובר במוסדות חינוך - יש שלוש דרגות של סגרגציה. דרגה ראשונה: הפרדת תלמידים להקבצות בחלק מנושאי הלימוד, לא בכולם ולא בתחומים חברתיים. דרגה שנייה: הפרדת תלמידים יוצאי אתיופיה לכיתות נפרדות כאשר כל התחומים נלמדים בנפרד ולעתים גם הפעילויות החברתיות מתרחשות בנפרד, אבל באותו בי"ס. דרגה שלישית שהיא החמורה ביותר: הפרדת תלמידים ממוצא אתיופי לבתי"ס שונים. ברחבי הארץ יש כיום מוסדות חינוך שבהם מרבית התלמידים הם בני העדה האתיופית. לתלמידים הללו כמעט שאין הזדמנות לפגוש את בני גילם הישראלים בסיטואציה חינוכית; הם חיים לחוד, מגיעים לביה"ס לחוד, לומדים לחוד ומבלים לחוד. רבים מהם חשים כבנים חורגים בחברה הישראלית. פתרון בעיית הסגרגציה אינו הגדלת תקציבים. גם אם בתיה"ס הנפרדים או הכיתות הנפרדות יוצפו בכסף - בעיית ההפרדה לא תיעלם. אחד הנימוקים השכיחים להפרדת התלמידים ממוצא אתיופי הוא ההישגים הלימודיים. במסגרות נפרדות, כך טוענים, ניתן לקדם את התלמידים בצורה יותר יעילה מבלי לפגוע בקידומם של האחרים. גם אם טענה זו נכונה, על החברה הישראלית לשקול מה חשוב יותר - הישגים לימודיים או מניעת הפרדה עדתית. לעניין זה נדרש החוקר האמריקני צ'רלס ג'נקס ממצדדי האינטגרציה, שבעבר הרבו לצטט אותו במשרד החינוך: "אין להציג את הטיעון בעד או נגד העירוב העדתי על פי התוצאות של ההישגים הלימודיים. אם אנו רוצים בחברה נפרדת מבחינה עדתית, כי אז דרושים לנו בתי"ס נפרדים. אם אנו רוצים בחברה מעורבת – דרושים לנו בתי"ס מעורבים".