"בישראל יש יותר מדיי מוחות"

פליטות פה, כך טען אבי הפסיכואנליזה, זיגמונד פרויד, מגלות את מחשבותינו הנסתרות. אתמול (יום ג', 11.12.07) בתוכנית "פוליטיקה" בערוץ הראשון, התקיים ויכוח סוער בין נציגי הסגל האקדמי ובין המשנה לממונה על השכר באוצר, יוסי כהן. כשנציגי הסגל האקדמי האשימו את האוצר, כי בגלל שחיקת שכר המרצים והקיצוץ בתשתיות המחקר עזבו את הארץ כ-800 חוקרים - השיב יוסי כהן ש"בישראל יש יותר מדיי מוחות". קהל הסטודנטים שישב באולם הגיב בצעקות מחאה, בלי לשים לב שבמשפט הזה הסגיר כנראה כהן את הסיבה הנסתרת לסירובו העיקש של האוצר להשקיע בחיזוק מעמדם ושכרם של המורים ושל המרצים. הרי אם בישראל "יש יותר מדיי מוחות" - אין טעם להשקיע "בייצור" מוחות נוספים. באותו מידה אם היה מתברר שיש בישראל יותר מדיי בננות - לא היה טעם להשקיע בעוד מטעי בננות. במילים אחרות: הסירוב להשקיע במורים ובחינוך נובע מתפישת העולם של קברניטי האוצר, אותה גילה יוסי כהן בפליטת הפה שלו. זו אינה התעקשות סתם וגם לא תוצאה של מחסור במשאבים. מדובר בתפישה כלכלית הרואה בהשקעה נוספת בחינוך הוצאה מיותרת. שהרי שיעורי הצמיחה בישראל הם גבוהים מאוד ויש השנה עודפי גביית מסים של 7 מיליארד שקל. אלא שלפי תפיסת האוצר עדיף להשקיע את העודפים בהפחתת מסים ולא בחינוך. כך, למשל, ביולי 2006 החליט שר האוצר הקודם, אברהם הירשזון, להפחית את אחוזי מס ערך מוסף מ- 16.5% ל – 15.5%. לפי האומדן, כתוצאה מהמהלך איבדה המדינה הכנסות של 3.3 מיליארד ש"ח לשנה. הפחתת המסים הזאת לא היטיבה עם מרבית השכירים ובוודאי לא עם משתכרי שכר המינימום, היא היטיבה עם הסוחרים והתאגידים הגדולים, שקיבלו במתנה מהמדינה 3.3 מיליארד ש"ח. אפשר רק לדמיין מה הייתה עושה תוספת שנתית כזאת למערכת החינוך.