מאין נשיג מורים טובים

"כלכלני החינוך" בישראל מרבים לטעון שאין קשר בין תקציב החינוך להישגי התלמידים, וכראייה הם מביאים מדינות שהגדילו את השקעותיהן בחינוך, בלי שהדבר הביא לעלייה בציוני תלמידיהן. מה עם כן יביא מזור למערכת החינוך? מורים טובים. ואיך מייצרים מורים טובים? פשוט מאוד עונים הכלכלנים: ניתן למנהלים חופש פעולה לפטר את הגרועים ולהשאיר את הטובים. פשוט, אבל לא מציאותי, מפני שמערכת החינוך סובלת ממחסור במורים, בייחוד בפריפריה. בגלל המחסור, יש במערכת אלפי מורים המבקשים לפרוש מהעבודה - אבל אינם מקבלים רשות לפרוש - מפני שאין להם תחליף. בהסכם הרפורמה שנחתם עם הסתדרות המורים אישר משרד החינוך את פרישתם של 1,000 מורים, אליהם נוספו עוד 300 מורים שפוטרו מטעמים שונים, רק כ- 100 מהם מטעמים פדגוגיים, כלומר בגלל אי התאמה להוראה. הסתדרות המורים רצתה להגדיל את מכסת הפורשים ל-3,000 אבל משרד החינוך התנגד בגלל הקושי הצפוי באיוש המשרות שיתפנו. סיפרה לנו מפקחת מהדרום על מורה לאנגלית שהגיעה ללשכתה בתחינה: "עזרי לי לפרוש". אותה מורה סיפרה שכדי להגיע לעבודה היא נעזרת בכדורים נגד דיכאון, וכי המצב ידוע למנהל המסרב לאשר את פרישתה בטענה, כי אינו מוצא לה תחליף. המפקחת סיפרה שידוע לה שעקב המחסור במורים לאנגלית ולמתמטיקה בדרום הארץ ובצפונה, אין מאשרים פרישה מוקדמת גם למורים המעידים על עצמם שהם שחוקים ובלתי מתפקדים. הפגיעה במקצוע ההוראה ובתדמית המורה בשנים האחרונות גרמה לירידה תלולה במספר התלמידים במכללות להוראה המכשירות את המסה הרצינית של כוח אדם למערכת החינוך. בגלל תנאי השכר ותנאי העבודה הקשים של המורים כמחצית מהמתכשרים הצעירים למקצוע ההוראה, אינם נשארים במקצוע אפילו שנים ספורות. בינתיים המערכת מתפקדת הודות להעלאת גיל הפרישה לפנסיה, אולם מדובר בזמן שאול. אם לא יחול שינוי מהותי במעמד המורים ובמערכת הכשרתם – יהיו חסרים לנו בעתיד הלא רחוק מורים רבים, שלא לדבר על מורים טובים.