הכל התחיל עם אברהם, אומר הרב ד"ר מיכאל לייטמן, העומד בראש ארגון בני ברוך, העוסק בחוכמת הקבלה. ואת התשובה המלאה ניתן לדבריו למצוא כבר בסיפורי התורה. אחד הסיפורים הקדומים ביותר הוא על העיר בבל. תושביה דיברו בשפות שונות, ולכן לא הבינו אחד את השני. נוצרו ביניהם חוסר קשר, הפרדה וריחוק. בבל הפכה במהלך השנים לסמל של חוסר חיבור בין בני האדם. על הרקע הזה נולד מנהיג חדש; אברהם. הוא קורא למסר חדש, של חיבור ואיחוד, ויוצא מבבל למקום אחר - לארץ ישראל. יחד אתו הולכים רבים נוספים, שמאמינים במסר החדש. הם מתיישבים בארץ. כאן נולדים יצחק ויעקב. בהמשך יורדים בני יעקב מצרימה. הם יושבים בגלות מצרים 400 שנה, סובלים מעריצות המצרים. אולם אט אט מחלחלת בהם התובנה שיש לעשות מעשה. משה, המנהיג הגדול הבא שקם לישראל, מאחד את העם ליציאה ממצרים, ובהמשך, לקבלת התורה. שוב, משה כמו אברהם, מבין שיש לאחד את העם, והתורה שהתקבלה בהר סיני היא שורה של חוקים שנועדו לבצע זאת; 'לא תרצח' לדוגמה. המשמעות היא 'בואו נשנה את הקשר בינינו. בואו ניצור מכנה משותף אחד'. המכנה המשותף הזה, החיבור ביניהם, יוצר קבוצה שמבינה שהכוח שלה הוא באיחוד.
לדברי הרב לייטמן, המלמד קבלה מדי בוקר ומשדר את שיעוריו בערוץ 66 בטלוויזיה, התובנה הזו קיימת בישראל מאז ועד היום; בכל עת צרה אנו מתאחדים, אבל לצערנו "נופלים לפרוד" מיד כשהאיום מוסר מעלינו.
על כך גם מעידים קורות עם ישראל בהמשך; כשהעם באיחוד נבנית פה ממלכה ואפילו בית מקדש - מרכז רוחני שמאחד את העם. אלה יוצרים חיים, תרבות ומסורת. וכשהעם נופל לפרוד נהרס בית המקדש והעם יוצא לגלות. פעמיים יצאנו מארצנו לגלות, ורק במאות האחרונות חזרנו הנה. בכל פעם היכו בנו אומות העולם ובכל פעם התגברנו. כך גם זכינו לכינוי יהודים, ככל הנראה מהמילה ייחודיים. שרדנו ב-3,000 השנים האחרונות, ושימרנו את שפתנו הקדומה, הווייתנו כעם התנ"ך ומסורת ותרבות שהתפתחו בקרבנו לאורך כל שנות קיומנו.
אז מה הקשר של כל זה לאנטישמיות של ימינו? מסתבר שגם העולם מרגיש כנראה את היכולת הזו של עם ישראל לאיחוד וחיבור. חוכמת הקבלה, תורת הנסתר של היהדות, מאמינה שתפקידו של עם ישראל הוא להיות בחיבור כל הזמן. רק לעם ישראל ניתנה היכולת הזו להתחבר, ומכאן גם שמו ישר-אל, שפירושו, למעשה, "קו פתוח לאלוהים". יכולת החיבור המופלאה של עם ישראל יוצרת כוח להיטיב. הכוח להיטיב הוא "הקו הישיר" לכוח שמנהל את העולם. תרצו תקראו לו כוח הטבע, תרצו - אלוהים. הכינוי שניתן לישראל, "העם הנבחר", מעיד על תפקידו. הוא נבחר להעביר את השפע שיש בכוח הטבע לעולם כולו.
העולם כיום הוא גלובאלי ואינטגראלי. מה שקורה במקום אחד משפיע על העולם כולו. למשל, משבר כלכלי במדינה אחת, כמו יוון לדוגמה, משפיע על אירופה כולה. הפלת מטוס נוסעים באוקראינה אינו רק עניין של המדינות המעורבות - הוא משפיע על העולם כולו. גם אומות העולם מבינות את הקשר הזה.
וכמו שאירוע רע משפיע על כולם, כך גם אירוע טוב. לעם ישראל יש את היכולת להשפיע טוב לעולם. זאת בתנאי שהעם היה ממלא את התפקיד שהוטל עליו מאז ומתמיד והוא להיות מאוחד. אולם עם ישראל אינו ממלא את התפקיד שנועד לו. מזה שנים שעם ישראל מפולג ומפורד; ימין ושמאל, דתיים וחילוניים.
העולם מרגיש שישראל אינו ממלא את תפקידו ולכן יוצא נגדו. תופעת האנטישמיות היא ההוכחה.
וכך, בכל פעם שעם ישראל לא רק שאינו ממלא את תפקידו אלא מוסיף על כך הפרעה להתנהלות הרגילה של העולם, כמו המלחמה בעזה, התגובה של אומות העולם קשה יותר. זו הסיבה שמלחמה כמו בסוריה, שבה מתנהלים כדבר שבשגרה פשעים נגד האנושות, לא מקימה עליה את העולם כולו כמו המבצע בעזה.