על רציונליות ואי רציונליות בתקופת מלחמה

מאז שחר ההיסטוריה חיפש האדם שקט ושלווה. חלק מהשרידות הנפשית שלו הוא חיים בהרמוניה עם הסביבה. אלא שבד בבד למד האדם להילחם; על עקרונות, טריטוריות ועוד. גם שלום וגם מלחמה הפכו לחלק מהחיים. אבל מה חזק ממה? איך שורדים כששני הפכים אלו מצויים בתוכנו?

חוכמת הקבלה טוענת, שכדי להגיע לשלווה המיוחלת, לחיים בהרמוניה, יש להתגבר על היצר הרע שבתוכנו. איך עושים זאת? על ידי חיבור לאחרים. קבוצות שמשלבות חיים בהרמוניה, וחיים קהילתיים הם דוגמה לכך, שורדות זמן ארוך יותר. קחו למשל את החיים בקיבוצים. מסתבר שבקיבוצים בישראל תוחלת החיים גבוהה משמעותית מאשר בערים.

אז אם החיים ביחד, בחיבור, בקהילתיות, הם ממד חשוב במיוחד, מדוע אנחנו לא מבינים שיש לעשות הכול כדי לחיות בחיבור? אולי כי איננו יודעים איך לעשות זאת, אולי כי אי רציונליות גוברת לא אחת על הרציונליות בקרבנו.
הפגנות נגד מדיניות הממשלה הן דוגמה להתנהגות אי רציונלית בזמן מלחמה. "הקם להורגך השכם להורגו" אומר הפסוק. אז האם אלה שמפגינים למען השמאל, ואלה שמתנגדים להם בזמן מלחמה לא יודעים זאת? הם יודעים אך מעדיפים להילחם על דעתם. היצר הרע, זה שלא נותן להם מנוח, גועש בקרבם. אילו רק יכלו כל הצדדים להתאפק, להקדיש מחשבה נוספת, שבעתות שכאלה צריך לרסן ולהתרסן, לא היינו רואים את ההפגנות מבית.

רק להתאחד – זה הפתרון לכול. שמאל וימין הן שתי ידיים של אותו גוף, והראש הוא זה שמנהל אותם. הפעילו את הראש לפני שאתם מניפים ידיים, ויבוא לציון גואל.