על הקשר בין תופעת גאידמק והחינוך לדמוקרטיה

האם בחברה דמוקרטית אפשר לקנות שלטון בכסף? התשובה היא: "כן" ודוגמה טובה לכך היא המפלגת המוקמת לנגד עינינו על ידי המיליארדר ארקדי גאידמק. עד למלחמת לבנון השנייה הוצג גאידמק בתקשורת כדמות מפוקפקת, מבוזה על ידי האליטה הפוליטית והתקשורתית. אבל הודות למחנה המפונים שהקים באשקלון בכספו במהלך המלחמה, ונכונותו למגן את בתי שדרות - הוא הפך לדמות חיובית. התקשורת, שביקרה קשות את השלטון הנבחר על מחדליו בטיפול בתושבי הצפון ובשדרות, מיהרה להציב את גאידמק כאלטרנטיבה מתחשבת ורצויה, ועתה הוא קוטף את הפירות: טובי העיתונאים מצטרפים לתחנת הרדיו שהקים, וברשויות המקומיות הולך ומתרחב מעגל המועמדים המצטרפים למפלגתו. מומחים למדע המדינה טענו, בכתבה שפורסמה ב"מעריב", כי לדמוקרטיה הישראלית אין כלים לעצור את התופעה, וכי הדרך היחידה היא הקלפי. כך שבבחירות המתקרבות לרשויות המקומיות, תעמוד למבחן מידת ההפנמה של ערכי הדמוקרטיה על ידי ציבור הבוחרים. אלא שכאן עולה בעיה ישנה: השטחיות של לימודי הדמוקרטיה במערכת החינוך. מבדיקה שערך לאחרונה מרכז המחקר והמידע של הכנסת עולה, כי מערכת החינוך הישראלית מקדישה מעט מאוד משאבים לחינוך לדמוקרטיה. הנושא נלמד במשך שנתיים בבית הספר היסודי בכיתות ב'-ד' במסגרת שיעורי מולדת, חברה ואזרחות, בחטיבות הביניים הוא נלמד, רק באופן חלקי, בכיתות ט', ובחטיבה העליונה מוקדש לו שיעור אחד. מידת החשיבות שמייחסים התלמידים לנושא באה לידי ביטוי בציון הממוצע בבגרות באזרחות, שהוא הנמוך ביותר מבין כל המקצועות : ממוצע של 71.97 במגזר היהודי ו-68.92 במיגזר הערבי. בשנת 2004 ערכו המכון הישראלי לדמוקרטיה ו"מרכז גוטמן" סקר מקיף בדבר עמדותיהם של בני נוער בנוגע למצב הדמוקרטיה בישראל. מסקנתם: "העניין והידע המועטים של בני הנוער בנושא והממצאים בדבר תמיכתו בסרבנות וכמיהתו למנהיגים חזקים, מרמזים על כך שתפיסתו את המושג דמוקרטיה צרה יותר משל המבוגרים, שכן היא מתמקדת במונחים פורמאליים של השיטה ושל המערכת הפוליטית, יותר משהיא מהווה תפיסה מהותית וערכית". חוקרים מדגישים, כי "תפיסה זו מעלה תהייה לגבי צביונה של הדמוקרטיה הישראלית בעתיד". כיום, כארבע שנים בלבד לאחר המחקר, מתברר כי העתיד כבר כאן.