מה מחפשות המכללות להוראה?

המועמד האידיאלי למכללות להוראה, וזה ברור, הוא בעל ציונים גבוהים בבגרות ופסיכומטרי מעל ל-600. אבל לא לכולם ברור, שאם יהיו לך נקודות אקסטרה, זה יכול להאפיל גם על ציונים. ולמה הכוונה? נגיד שהציונים שלך לא בדיוק אבל "בערך", ואתה מוזמן לראיון למכללה. די אם תציין שיש לך "עבר חיובי עשיר" ותקבל נקודות זכות. למשל, אם היית עורך עיתון ביה"ס, לימדת ילדים בשיעורי עזר, היית פעיל בחוגי סיירות ואפילו מדריך שם, כל אלה, כמה שזה לא נראה על פניו - אלה נקודות זכות. כדאי אפילו לציין תחביבים נחשבים, כמו חוג לכתיבה יוצרת, אומנות שימושית ותחרויות אקסטרים. כל דבר מוסיף נופך לאישיות המרואיין ומקנה נקודות זכות אצל המראיינים.

מכללות לא מעטות מקנות חשיבות לראיון האישי. במכללת גורדון בחיפה, למשל, אפילו טרחו והתעלמו מהפסיכומטרי ושמו את כל המשקל על הראיון האישי. דוברת המכללה מאשרת, שעד כה התגלה שהראיון האישי טוב יותר ביכולת הניבוי לגבי הצלחת המועמד בלימודים מהבחינה הפסיכומטרית לבדה. 
רוב המכללות משקללות כמובן את התוצאות של הציונים עם הראיון האישי. בראיון נשאלות שאלות טרוויאליות, שניתן להתכונן אליהן; למה בחרת להיות מורה? מה מאתגר אותך במערכת החינוך? האם אתה חושב שאתה יכולה להתמודד עם 40 ילדים חמש שעות מדי יום? האם אתה חושב שהוראה זה מקצוע חשוב? נחשב? ועוד.
כוונת הראיון היא להתרשם מהמועמד; איך הוא מדבר, האם הוא מתאים להתמודד עם כיתה של מופרעים או שיאכלו אותו ללא מלח אחרי דקה ורבע, האם יש לו את הדרייב הנכון? את הניצוץ בעיניים?
לא תמיד צריך להתרגש מהראיון. בתחרות שקיימת כיום על כל מועמד ללימודי הוראה, הראיון הוא רק לצורך היכרות כללית. המכללות יקבלו את המועמד בכל מקרה, בשל מחסור במועמדים.

וטיפ נוסף; נגיד שאתה רוצה ללמוד חינוך באוניברסיטת תל אביב, אבל אתה חושב שעם הציונים שלך יקבלו אותך רק למכללה להוראה. אל תהסס! פנה גם לאוניברסיטה. לפעמים לאוניברסיטה כדאי לקבל סטודנטים עם ציונים פחות טובים מאשר להשאיר כיתות ריקות. כמו בכל דבר בחיים, גם כאן הכל עניין של אלטרנטיבות, ואתם יכולים להיות האלטרנטיבה של האוניברסיטה.

ואנקדוטה אישית; כשנרשמתי ללימודי תואר ראשון בחינוך בבר אילן, תנאי הסף היה להיות בוגר מכללה להוראה. כך זה היה פעם, לפני שני עשורים ויותר. החלטתי שאני רוצה ללמוד באוניברסיטה, רוצה דווקא חינוך ונרשמת. בדחיה שקיבלתי נאמר שאינני עונה על תנאי הסף. לא התייאשתי וביקשתי ראיון עם הדמות הבכירה שיכולה לקבל החלטות. להפתעתי זומנתי לראיון עם ראש ביה"ס לחינוך. הוא כמובן שאל למה אני רוצה דווקא אוניברסיטה והסברתי לו שאני מעוניינת ללמוד חינוך ברמה התאורטית ואינני יודעת עדיין אם אני רוצה להיות מורה. ההסבר הניח את דעתו והוא העמיד לי תנאי; אלמד שנה ראשונה קורסים בחינוך, אבל תנאי המעבר שלי לשנה ב' יהיה ממוצע 86 ומעלה. כמובן שהסכמתי לתנאי, והסוף הוא שסיימתי את הלימודים בציונים גבוהים, במסלול מורחב לחינוך מיוחד.
לימים לימדתי במכללה להוראה ונטלתי חלק בוועדת קבלה שמיינה את המועמדים ללימודים. באחד הראיונות הופיעה בחורה מיפו, שדיברה עברית עילגת ותנאי הסף שלה היו נמוכים במיוחד. לאחר הראיון התגלעו חילוקי דעות בין צוות המראיינים לגבי קבלתה ללימודים. היינו שלושה. שניים טענו שלא ראוי לקבל מועמדת כזו ללימודי הוראה כיון "שאיננו רוצים שהיא תהיה המורה של הילדים שלנו". אחת טענה כי דווקא מועמדת שכזו היא מוכנה לקבל והתרוץ; היא תהיה היחידה שתשרוד במערכת החינוך כיון שלא יהיה לה לאן ללכת...