"האם תלמידים העוסקים בספורט תחרותי, בביה"ס או מחוץ לו, הם פחות אלימים מתלמידים אחרים"? בשאלה זו עסק מחקר שערכו החוקרים, ד"ר נעמי פייגין, ד"ר רחל טלמור וד"ר איתן אלדר, ממכללת וינגייט. מאמר על המחקר, בשם "'לך שחק כדורגל במקום להיכנס לצרות!' - האם תלמידים העוסקים בספורט תחרותי הם פחות אלימים מתלמידים אחרים?", מתפרסם בגיליון החדש של כתב העת מגמות.
על פי המאמר, בספרות המחקרית לא קיימת תמימות דעים לגבי התשובה השאלה "האם העיסוק בספורט תורם להגברת האלימות או להפחתתה"? במספר מחקרים נמצא, כי אצל ספורטאים קיימות רמות גבוהות של אלימות גופנית ומילולית. לעומת זאת נמצא במחקרים אחרים, כי העיסוק בספורט מפחית את התוקפנות ואת ההתנהגות האלימה. חוקרים ואנשי חינוך לא מעטים סבורים, כי פעילות ספורט מפחיתה אלימות, מכיוון שהיא מעדנת התנהגויות תוקפניות. ההנחה המקובלת היא, שהכללים הנוקשים המאפיינים את מרבית ענפי הספורט התחרותי, מפתחים אצל התלמידים דבקות במטרה וסיבולת נפשית לעבודה קשה ולדחיית סיפוקים - תכונות המפחיתות התנהגויות אלימות.
בישראל בחן נושא זה בעבר מחקר שנערך ב-2003. במחקר השתתפו תלמידים, מורים ומנהלים מ-50 חטיבות ביניים, שבהן קיים מועדון ספורט בית ספרי. משתתפי המחקר סברו, כי פעילויות ספורט מסייעות לחינוך התלמידים לציות לכללים ולנורמות של תחרות הוגנת, ומגבירות את ההזדהות שלהם עם ביה"ס.
28% מהתלמידים עוסקים בספורט תחרותי
השערת המחקר הנוכחי הייתה, כי תלמידים העוסקים בספורט תחרותי יהיו אלימים פחות מתלמידים אחרים. כמו כן שיערו עורכי המחקר, כי תלמידים העוסקים בספורט תחרותי יהיו בעלי דימוי עצמי והישגים גבוהים יותר בלימודים מאשר תלמידים אחרים. השערה נוספת הייתה, שהתלמידים העוסקים בספורט תחרותי ידווחו על קשר טוב יותר עם ההורים מאשר התלמידים האחרים. השערות אלו מתבססות על מספר תיאוריות פסיכולוגיות.
במחקר השתתפו 2,239 תלמידים מכיתות ו', ח' ו-י' ב-20 בתי"ס במחוז חיפה ובמחוז מרכז, שנבחרו אקראית. המחקר התבצע באמצעות שאלונים שהועברו לתלמידים בשיעורי החינוך הגופני. 28% מהתלמידים שהשתתפו במחקר, 17.5% מהבנות ו-38.2% מהבנים, דיווחו כי הם עוסקים בספורט תחרותי. לשם בדיקת ההישגים בלימודים התבקשו התלמידים בשאלון המחקר לציין את ציוניהם בתעודה בשני מקצועות - אנגלית ומתמטיקה.
ה"ספורטאים" טובים יותר במתמטיקה
במחקר נמצאו הבדלים משמעותיים בין התלמידים העוסקים בספורט תחרותי והתלמידים האחרים רק בחלק מהתחומים שנבדקו. כך, למשל, נמצא כי הציון הממוצע במתמטיקה של התלמידים העוסקים בספורט, גבוה במידה משמעותית מהציון הממוצע של התלמידים שאינם עוסקים בספורט. לעומת זאת, בציון הממוצע באנגלית לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין התלמידים משתי הקבוצות.
עוד נמצא במחקר, כי הדימוי העצמי - הכללי והגופני, של התלמידים העוסקים בספורט גבוה במידה משמעותית מהדימוי העצמי של התלמידים האחרים.
הקשר עם ההורים משפיע יותר מהעיסוק בספורט
במחקר נמצא, כי התלמידים העוסקים בספורט הגדירו את יחסיהם עם הוריהם ועם חבריהם בני מינם ובני המין השני בצורה חיובית יותר מאשר התלמידים האחרים.
ממצא מעניין נוסף שנמצא במחקר, הוא שלקשר עם ההורים יש השפעה חזקה על רמת האלימות, אצל התלמידים העוסקים בספורט תחרותי והתלמידים שאינם עוסקים בספורט כאחד. במחקר נמצא, כי ככל שהקשר של התלמידים עם ההורים היה חיובי יותר, כך גם הייתה רמת האלימות שלהם נמוכה יותר.
לעומת זאת, ובניגוד להשערת החוקרים, נמצא במחקר כי התלמידים העוסקים בספורט אלימים פיזית מעט יותר מאשר התלמידים שאינם עוסקים בספורט תחרותי. לגבי השימוש באלימות מילולית לא נמצאו במחקר הבדלים בין שתי קבוצות התלמידים.
החוקרים מציינים במאמר, כי ממצאי המחקר אינם תומכים בהשערתו המרכזית, שעל פיה יימצאו אצל התלמידים העוסקים בספורט תחרותי רמות נמוכות יותר של אלימות יחסית לתלמידים האחרים. עם זאת, נמצא קשר בין העיסוק בספורט להישגים במתמטיקה, לדימוי עצמי חיובי וליחסים טובים עם ההורים.
למרות ממצאי המחקר סבורים החוקרים, כי ניתן לעשות בספורט שימוש לחינוך תלמידים להפנמה של חוקים ונהלים, שליטה עצמית ואיפוק ולהפחתת התנהגות אלימה. אולם למטרה זו לא די בעיסוק בספורט כשלעצמו. יש להנחות את המורים לחינוך גופני ואת מאמני הנבחרות, שבהן משתתפים תלמידים, כיצד להשתמש בדרכי הוראה ואימון המחנכות בצורה שיטתית למניעת אלימות, משמעת עצמית וציות לכללים.