בנק ישראל; הרשויות המקומיות פגמו בהעדפה המתקנת הקיימת בשעות ההוראה בין יהודים לערבים

סקירה שתופיע בקרוב על ידי בנק ישראל בוחנת את מימון ההוראה בחינוך היסודי על ידי הרשויות המקומיות והשפעתו על ההעדפה המתקנת. הסקירה מבוססת על מחקר שטרם פורסם מאת נ' בלס, נ' זוסמן וש' צור.
בשנים 2001–2009 מימנו הרשויות המקומיות ממוצע של 1.5 שעות הוראה שבועיות לכיתה בחינוך היסודי הרשמי הרגיל. מספר זה משקף כ-2.5 אחוזים בלבד מסך השעות וכ-25 אחוזים מהשעות שמקורן אינו במשרד החינוך.
אם מתמקדים בשעות שמשרד החינוך מממן, אזי היקף ההעדפה המתקנת בחינוך היסודי הממלכתי-עברי, לטובת תלמידים מרקע חברתי-כלכלי חלש לעומת חזק, עומד על כ-32 אחוזים. שיעור זה פוחת לכ-27 אחוזים כאשר מביאים בחשבון שעות במימון הרשויות המקומיות. זאת משום שרשויות מבוססות הקצו לבתי הספר היסודיים הרבה יותר משאבים מרשויות פחות מבוססות; ועל אף העובדה שרשויות מבוססות הנהיגו בתחומיהן מדיניות משמעותית של העדפה מתקנת לטובת בתי ספר שתלמידיהם באים מרקע חברתי-כלכלי חלש לעומת חזק – תוספת של 3-2 שעות שבועיות לכיתה.
השלטון המרכזי מעוניין לצמצם פערים בין אוכלוסיות ואזורים גיאוגרפיים, ועל כן הוא מנהיג לרוב מדיניות של העדפה מתקנת (כלומר מדיניות פרוגרסיבית) בתקצוב החינוך, לטובת תלמידים מרקע חברתי-כלכלי חלש ומהפריפריה. לעומת זאת, השלטון המקומי מרחיב את הפערים בחינוך (כלומר נוקט מדיניות רגרסיבית), כיוון שרשויות חזקות מבחינה פיסקלית מקצות למערכת החינוך בתחומיהן הרבה יותר משאבים מהרשויות החלשות, וממשאבים אלה נהנים תושבי אותן רשויות, המתאפיינים ברובם ברקע חברתי-כלכלי חזק.
מפרסומים קודמים התקבל הרושם, שקנה לו אחיזה בדעת הקהל, שהיקף המשאבים שהרשויות המקומיות החזקות הקצו למערכת החינוך הפך על פניו את מדיניות ההעדפה המתקנת של משרד החינוך, למרות שלא כך הם פני הדברים, לפחות ביחס לשעות עבודת כוחות ההוראה בחינוך היסודי.
רשויות מקומיות באשכולות חברתיים-כלכליים גבוהים יחסית – שם מצויים בעיקר בתי ספר שתלמידיהם באים מרקע חזק – השתתפו במימון שעות העבודה יותר מרשויות באשכולות נמוכים. הרשויות הערביות, שרבות מהן עניות, כמעט לא השתתפו במימון השעות.
יצוין כי במהלך התקופה הנחקרת לא חלו שינויים של ממש בהיקף השעות שהרשויות המקומיות הקצו לבתי הספר הממלכתיים-עבריים, לפי הרקע החברתי-כלכלי של התלמידים ו/או הרשות המקומית.
בסיכום, הרשויות המקומיות צמצמו את היקף ההעדפה המתקנת בהקצאת המשאבים לחינוך משום שהרשויות המקומיות החזקות העמידו הרבה יותר משאבים לטובת בתי ספר יסודיים ממלכתיים עבריים בתחומן בהשוואה לרשויות מקומיות חלשות, בשעה שמדיניות ההעדפה המתקנת בתחומן מוגבלת. עם זאת, היקף המשאבים שהרשויות המקומיות החזקות הקצו לא היה גדול דיו כדי להפוך על פניה את מדיניות ההעדפה המתקנת של משרד החינוך.