הדלת המסתובבת של משרד החינוך

בשנים האחרונות גדל והולך חלקן של קרנות ותמיכות למיניהן במימון מערכת החינוך. לא מדובר בתרומה לפרויקט זה או אחר, אלא בתקציבים שהמשרד זקוק להם למימוש יעדיו השוטפים. מנהלי המשרד אינם מסתירים נתון זה. כך, למשל, כאשר בוטלו כמעט לחלוטין שיעורי המוסיקה והציור בבתיה"ס, מצאה את עצמה קרן קרב כמי שמארגנת שיעורי אחה"צ בתחומים אלה בבתיה"ס.
כאשר נשאל מנכ"ל משה"ח, שמואל אבואב, בכנס מנהלי מחלקות חינוך, בחודש ינואר האחרון, כיצד יממן את 10 המטרות שהציב לעצמו השנה משה"ח, הוא הזכיר שלושה סעיפי מימון ובהם את הקרנות. "גייסנו כספים בהיקפים מדהימים", דיווח אבואב.

גורמי חינוך מדברים כיום על כ-1.5 מיליארד ש"ח לשנה של הון מהמגזר הפרטי הנתרם למערכת החינוך. לכאורה רק 6%-7% מתקציב משה"ח (שהוא כ-24 מיליארד ש"ח). אך אם מביאים בחשבון שחלקו הארי של תקציב משה"ח מוקדש למשכורות, ורק מיעוטו לפרויקטים, הרי שמשקל ההון הפרטי במערכת משמעותי במיוחד.
אחד הדיונים המרכזיים בכנס העיר לחינוך, שנערך השנה בחולון, עסק בצדדים החיוביים והשליליים של חדירת ההון הפרטי, בעיקר הקרנות, למערכת החינוך.
בכנס נשמעו דעות חלוקות. נשיא האוניברסיטה העברית, פרופ' מנחם מגידור, תמך בקרנות. לדבריו, "אי-אפשר למממן את מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל ובעולם ללא הקרנות". ניר ברקת מ"קרן הון סיכון ישראל" (IVN) אמר, כי אנשי מערכת החינוך חושבים בעיקר במונחי פדגוגיה ולכן לדעתו מעורבות של אנשי עסקים במערכת מועילה. הם גורמים לכך שההשקעה תהיה יעילה יותר והמערכת הציבורית תחרותית יותר. ברקת הדגיש, כי אנשי מערכת החינוך חשובים במיוחד בשותפות הזו ואין הוא מאמין בעקיפתם. נסים מטלון, מנכ"ל קרן קרב, אמר כי למעורבות הקרנות בחינוך יש שלושה יתרונות: היא מאפשרת להכניס למערכת החינוך נושאים, כמו מוסיקה, אומנות ותקשורת, שלמשה"ח אין תקציב עבורם, היא מכניסה לחינוך מעורבות אזרחית, ומאפשרת את התחדשות מערכת החינוך. הסכנה לדעתו היא במקום ש"בעל המאה הופך לבעל הדעה". מסיבה זו הוא בעד הסכמה על הדרך עם מערכת החינוך.

מעורבות הקרנות שווה הפרטת החינוך

המתנגד התקיף ביותר בדיון למעורבות הקרנות בחינוך הציבורי הוא שר החינוך לשעבר, יוסי שריד. את התנגדותו נימק שריד בכנס בחולון בדוגמה מקרן קרב. לדבריו, בשנה בה נכנס לתפקידו היה תקציב הקרן 180 מיליון ₪, שמתוכם רק 7 מיליון הגיעו מתרומת בעלי הקרן, ואת היתר נאלצה המדינה לממן מתקציבה. לדעתו כניסת הקרנות היא למעשה הפרטת החינוך. "כמו שלא נפריט את צה"ל גם אסור להפריט את החינוך. המדינה חייבת לקחת אחריות כללית על החינוך"

השר יעקב אדרי, לשעבר ראש עיריית אור עקיבא, ייצג בדיון את דרך האמצע. לדבריו, "צריך להיעזר בקרנות אבל באיזון הנכון". מחד אמר אדרי, כי המהפכה בחינוך באור עקיבא, ששיעור העלייה בזכאות לבגרות בה היה אשתקד הגבוה בארץ, הייתה בזכות השקעת הקרנות. מאידך סיפר אדרי, כי דחה חדירה של קרנות שניסו להתערב ולקדם "נושא משלהן". לדעתו חייבים גם להתנות עם הקרנות שתרומתן אינה לשנה-שנתיים, אלא שיש להן מחויבות ארוכת טווח.

אין כסף בחינוך? הצחקתם אותנו

ומה קורה בפועל במערך הכספי של משה"ח? האם אין למשרד אפשרות להקצות מיליארד וחצי ש"ח מתקציבו כדי למנוע את הפרטת המערכת? רובכם יגידו שהתקציב גדול מדי וודאי שאינו בנמצא. אבל הנה הפתעה; סריקה של מאגר התמיכות של משרד החינוך מגלה כי המשרד תומך מיד שנה בלמעלה מאלף עמותות, מוסדות חינוך וארגונים למיניהם. לכאורה, מייצגים כל הארגונים והעמותות מטרות נעלות, ובמחשבה ראשונה אמורים לתמוך כולם בילדי ישראל ובמצוקותיהם, אבל עיון ברשימה מגלה כי רבים הארגונים הנהנים מתמיכת משה"ח שאין להם כל קשר לתלמידינו הרכים. כך, למשל, גילינו את פורום המלחינות בישראל, קלוב התעופה, עמותת סקי המים, שערי תורה, אגודת אכסניות הנוער, מרכזים קהילתיים למיניהם ועוד. בראש כל האיגודים הללו עומד צוות מתפעל ומקבלי שכר. והסכום? לא תאמינו - מה שנכנס למשה"ח מקרנות גם יוצא לתמיכה בעמותות. בדו"ח התמיכות האחרון שמציג משה"ח באתר שלו, משנת 2004, נמצא כי בשנה זו הוציא המשרד על תמיכה בעמותות כמיליארד וחצי שקלים - כ-7% מתקציבו. 
אז מצד אחד המשרד נותן, מצד שני מקבל, ומעמיד בסכנת הפרטה את החינוך הציבורי. דלת מסתובבת, כבר אמרנו?