גן ילדים אנתרופוסופי

מבנה גן הילדים האנתרופוסופי והפעילות בו, מיועדים בראש וראשונה לספק מוגנות לילד, לה הוא זקוק ביותר בגיל זה. הפעילות מתבססת על ריתמוס, דבר המשפיע על הילד ככוח בונה, ופועל באופן בלתי מודע על תחום הרצון, התחום העיקרי אותו צריך הילד לפתח בגיל הרך. חשיבות רבה מוקדשת לפעילות הילדים בינם לבין עצמם - ליכולות החברתיות של הילד. יכולות אלו יבואו לביטוי בצורתן המודעת בגילים מאוחרים יותר.

גן ולדורף בהרדוף, הוא אחד הגנים הראשונים בארץ, אם לא הראשון שביניהם. לפניכם סדר יום בגן. הפעילות יכולה להשתנות מגן אנתרופוסופי אחד למשנהו, אבל היא מבוססת על אותם עקרונות.

סדר היום

הפעילות בגן מתחילה בבוקר במשחק חופשי של הילדים. במשחק ממריצים את הילדים ליוזמה, ליכולת בניית מבנים, לעידוד הדימיון והכושר להחיות את המשחק. (לדוגמא, כמה כסאות מסודרים בריבוע ועליהם פרגוד, משמשים פעם כבית, פעם כמכונית, פעם אחרת כחנות עם "מוכר" וכו').

בזמן הפעילות החופשית מתבצעת גם הפעילות המובנית בגן. זו עשויה לכלול בישול, צבעי מים, אפיה, כיור, טחינת חיטה במטחנות ותפירה. לעתים, בהתאם לעונות השנה, מאורגנת פעילות כמו הפקת שמן זיתים (המתחילה במסיק), קציר ודייש, דריכת ענבים או הכנת ריבה.

לאחר המשחק החופשי, מתחילים לסדר את הגן. הילדים יעזרו להניח כל דבר במקומו. פעילות זו אינה אקראית; בעזרתה מתרגלים הילדים מיון וסיווג - הצדפים למקומם, החרוזים, האיצטרובלים וכד'.

כאשר הגן מסודר מתרכזים הילדים ל"מעגל הבוקר": הילדים משתתפים בפעילות העשויה לכלול סיפור, שירה ותנועה, בדרך כלל תוך שילוב שלשת האלמנטים. נושא המעגל קשור לעונות השנה, חגים ובעלי מלאכה שונים: הסנדלר, הנפח, הנגר, האופה. הפעילות במעגל מבוססת כולה על חיקוי; הגננת או הגנן אינם אומרים לילדים מה עליהם לעשות, אלא עושים, בדיבור ותנועה, וכבר בפעם הראשונה מחקים הילדים את המחוות, המלים והאינטונציה.

לאחר ארוחת פירות יוצאים הילדים לחצר. יציאה זו היא חלק מהריתמוס הקבוע בגן; ההתכנסות למעגל או לאוכל, שהיא פעילות פנימית יותר, מעין "נשימה פנימה", והיציאה לחצר (או לטיול), המהוה "נשימה החוצה". ריתמוס זה תורם ליצירת בסיס בריא ותחושת בטחון בילד. עם סיום הפעילות בחצר מתכנסים הילדים לסיפור. הסיפור מסופר בע"פ, והוא חוזר על עצמו במשך שבועיים. לעתים הוא מוצג לאורך שבוע נוסף כהצגת תיאטרון בובות.

דגש רב מושם על השתתפות הילדים, כל אחד בהתאם לגילו ויכולותיו, בעבודות אחזקת הגן. הילדים עוזרים בסידור ובניקוי. הילדים הגדולים יותר נוטלים חלק בשטיפת הכלים וניקוי השולחן לאחר האוכל. כך שואפת הפעילות בגן להיות עד כמה שניתן סימולציה של ה"חיים הממשיים", כאשר האוירה דומה במובנים רבים לבית. ‎

פעם בשבוע מתקיימת שעת אוריתמיה - אמנות תנועה המביאה לביטוי תנועתי צלילי מוסיקה ודיבור. המוסיקה המושמעת בגן מנוגנת ע"י הגננים/ות, לרוב בלירה, כלי פריטה דמוי נבל. במערכת הכשרת הגננים/ות ניתן דגש רב לעיצוב דיבור אסתטי של המבוגרים בעבודתם עם ילדים.

האוירה בגן נטולת גירויים מיותרים; אוירה שקטה ושלווה בגן תורמת ליצירת תחושת המעטפת המגוננת אצל הילדים, וגם שומרת על קליטת החושים המהירה והרגישה שלהם, שבמציאות הרעשנית כיום עלולה מהר מאד לטבוע בים הגירויים המציף את הילד ולהגיע לקהות ועמעום.

חלק גדול מהפעילות והאוירה בגן קשור לריתמוס השנתי. הסיפורים, השירים, פעילות התנועה וסידור וקישוט הפינה המרכזית בגן קשורים בחלקם הגדול לעונות השנה ולחגים. חילופי העונות "מורגשים באויר" בגן, תרתי משמע, והילדים חיים בהם עם כל מכלול חושיהם. ההכנות לחגים כוללות, בנוסף להכנות לחגיגות, סיפורים ושירים על החג, הנעשים עם הילדים תקופה ארוכה לפניו.

לסיכום - הפעילות בגן ולדורף מכוונת כולה ליסוד האמנותי וליסוד העשיה, כאשר המוטיב העיקרי הוא החיקוי. פיתוח מיומנויות בילדים מתרכז בשלב זה מצד אחד במיומנויות מוטוריות - עבודת יד, תפירה, חימר, קשירות, לישת בצק, עיצוב בשעווה, ציור - ומצד שני בטיפוח כוחות הרצון והרגש בילד, כוחות שמהווים את הבסיס הבריא לפיתוח החשיבה הלוגית.

קבוצות הגיל בגן מעורבות - מגיל 3.5 עד 7. עקב השארתם של הילדים שנה נוספת בגן (מעבר לגיל 6), נוצר בגני ולדורף בארץ בשנים האחרונות הצורך ליצור מסגרת, בשעות מסוימות, לילדים הבוגרים יותר. מסגרת זו קיימת במספר גנים, ובה הם מבצעים עבודות יד הדורשות מיומנות רבה יותר, ריכוז, קשב והתמדה. הילדים מגיעים לבית הספר כשהם בשלים בכל המערך הגופני והנפשי שלהם ובמלוא כוחות החיים שלהם, דרוכים לקראת השלב הבא, העלייה לכיתה א'.

המשחקים בגן

המשחק מהוה עבור הילד מה שעבורנו המבוגרים מהוה "עבודה". הצעצועים, בהקשר זה, הם עבור הילד "כלי עבודה". אולם משמעותם של כלי עבודה אלה עבור הילד בסיסית ועמוקה הרבה יותר מכלי העבודה שלנו, שכן הם נוטלים חלק בעיצוב תמונת העולם של הילד ובגיבוש אישיותו.

תקופת הילדות נמשכת זמן מועט מאד ביחס לאורך חייו של האדם, אולם חשיבותה לכל מהלך החיים אינה ניתנת לשיעור. הצעצועים והמשחקים ממלאים תפקיד העולה לאין ערוך על משך הזמן בו הם משמשים את הילד. האחריות ביצירת סביבת משחקים נאותה היא גדולה, מאחר ופירותיהם של צעצועים ומשחקים אלו ימשיכו לחיות בו, לטוב ולרע, כל חייו.

קנה המידה הנפוץ כיום בשיפוט צעצועים ומשחקים הוא יכולתו של הילד להתפתח באמצעותם מבחינה אינטלקטואלית, או לפתח מיומנויות של מוטוריקה עדינה, אבחנת צבעים, קיטלוג ומיון וכו'. השיקולים לבחירת משחקים וצעצועים בגן ולדורף מושפעים מגורמים נוספים, כגון: באיזו מידה יתרום הצעצוע לפיתוח דמיונו של הילד, האם הוא יוסיף לתחושה האסתטית או שמא יגרע ממנה, איזה מסר מעביר הצעצוע לילד על העולם ועל האדם ובאיזו מידה הוא מסייע ליכולתו החברתית?

אחת השאלות החשובות ביותר בקשר לצעצוע כלשהו בבית או בגן, היא השאלה האם אינו מקבע את יכולת הדמיון של הילד. יכולת זו, כמו כל יכולת אקטיבית אחרת, מתפתחת באמצעות הגירוי להפעלתה; כפי שבהעדר אור תאבד העין בהדרגה את יכולת הפעולה שלה ותתנוון, כך אם לא ייווצר בילד הגירוי האקטיבי להפעלת הדמיון, ייוותר הילד פאסיבי ביכולת זו והיא נידונה לניוון. בתחום זה עושים דווקא הצעצועים ה"משוכללים" ומרובי הפרטים שירות דב לילד; הם מותירים אותו פאסיבי בפנימיותו, בעוד צעצוע פשוט, הבנוי בקווי מתאר כלליים, מפעיל את דמיונו. הילד חייב כל פעם בנוטלו את הצעצוע לידיו לבנות מחדש את הפרטים ה"חסרים". פעולה זו אינה דומה להשלמת פאזל, בו הפרטים החסרים מבטאים קווי מתאר ברורים ומוגדרים מצד אחד, ואקראיים מצד שני. אם הילד מחזיק בידיו בובה שבה פרטי הפנים נעדרים או משורטטים בהצללה בלבד, פעולת ההשלמה של הילד מתייחסת לפרטים האנושיים אותם הוא מכיר בבני האדם סביבו. זוהי מעין "פעולת זיהוי" חצי מודעת, הפועלת למישורים מנטליים עמוקים יותר מהתודעה הקוגניטיבית, ותורמת, בנוסף ל"עבודת השעות הנוספות" של הדמיון, גם ליכולת הילד לקשר הדדי בגיל מאוחר יותר.

כאשר מדובר במשחקים יצירתיים, יוצאים בחינוך ולדורף מתוך הגישה שיצירתיות, כמו הדמיון, גם היא אקטיביות פנימית, שניתן רק לגרותה מבחוץ, אך המחנך אינו יכול לעשותה עבור הילד מבחוץ. צעצוע יצירתי עשוי להיות מבנה מכני כלשהו, נאמר זוג גלגלים בתור "רגלי ברווז", שהציר שלהם בנוי כגל ארכובה, המחובר ע"י מוט לצואר הברווז. או שני מוטות מקבילים, המחוברים כך שתנועתם מזיזה שתי דמויות המכות בפטיש על סדן. הילד מתָרְגֵל במשחקו חוקים מכניים, אותם הוא יכול אחר כך לפתח הלאה וליישמם בצורות שונות (לעתים בגיל מאוחר יותר). בצעצועים אלה משתדלים שהמנגנון המכני יהיה גלוי לילד והתהליך של סיבה ותוצאה לא ייוותר בחזקת "קסם". כך מפנים הילד חוקים פיסיקאליים לא באמצעות הסבר, אלא דרך התעניינות פנימית במשחק.

בגן ולדורף הגישה היא לספק לילד צעצועים ומשחקים שלא ירגילו אותו למציאות שבה חשיבתו ודמיונו מנותבים לקווים ששורטטו על ידי יצרני הצעצועים. כאשר כל הפרטים הפלסטיים בצעצוע נקבעים עד הפרט האחרון, כאשר כל אופיה של הדמות ותנועותיה מוכתבים ומוגדרים מראש, מוגבל הילד לאופי הדמות ולמשימות שנקבעו לה מלכתחילה. לצעצועים כאלה, אם הילד חשוף אליהן בצורה מוגזמת, עלולה להיות השפעה שלילית לא רק על הדמיון והיצירתיות, אלא אף על דפוסי התנהגות חברתית. בגן משתדלים להימנע בדרך כלל ממשחקים מסחריים, בין היתר משום שרוב דמויות הצעצועים המעוצבות-לגמרי המיוצרות כיום (רובן בהשפעת סדרות טלוויזיה), נושאות אופי אלים וכוחני.

המציאות שמחפש הילד בבובות או דמויות צעצוע, היא המציאות אותה הוא מכיר מסביבתו הקרובה. במשחק בגן ולדורף משתמשים בבובות שיאפשרו לילד "לזהות" אותן עם סוג האנשים שהוא מכיר בסביבתו: דמויות במשפחה, דמויות בגן, איש המכולת, הנהג וכו'. אלה משרתים את התפתחותו בצורה הטובה ביותר, במיוחד בגילים צעירים מאד. אחד הדגשים החשובים בבחירת צעצועים, הוא טיפוח יכלתו של הילד להבחין בין "אנושי" ל"לא אנושי". ליכולת זו משמעות קריטית דווקא בתקופה המודרנית, בה ההתפתחות הטכנולוגית, ובמיוחד טכנולוגיית המחשבים, מביאה לטשטוש ההבדלים בין מכונה לאדם. בובות בלתי "מכניות", גם אם אפשרויות ההפעלה הפיסית שלהן מוגבלות יחסית לבובות שגפיהן מונעות על צירים, הן בעלות מימד אנושי הרבה יותר, והמוגבלויות-לכאורה בהפעלתן לחלוטין אינן משמעותיות עבור הילד; לילדים, אפילו עד לכיתות הבינוניות של בית הספר, משמעותית הרבה יותר תנועת הבובה במרחב מאשר תנועה ספציפית של היד או הרגל.

דגש רב מושם על פיתוח החוש האסתטי של הילד. עיצוב פונקציונלי של צעצועים מתורגם כיום לעתים קרובות למשהו חסר אסתטיות. אך אם אנו מגדירים חלק מהפונקציה של הצעצוע כיצירת תחושה אסתטית בילד, כי אז הפונקציונליות והאסתטיות אינן סותרות זו את זו. כך למשל צעצועי עץ מגולפים בקווים עגולים, נטולי זוויות חדות, משרתים בנוסף למשחקו הישיר של הילד גם את פיתוח החוש האסתטי. מרכיב נוסף באסתטיות של המשחקים היא החומרים מהם הם עשויים. בגן ולדורף יהיו הצעצועים כולם או רובם עשויים מחומרים טבעיים. תחושת המגע של עץ שונה מזו של הפלסטיק, וכן תחושת הבד ביחס לניילון. לבעלי תחושה אנינה יהיה גם שוני בסיסי בין תחושת בד טבעי או צמר טבעי לבין התחושה של תחליפיהם. לצעצועי עץ יתרון נוסף על פני צעצועי הפלסטיק: ברוב המקרים משקלו של צעצוע עשוי עץ יהיה יותר ריאלי ביחס לחפצים בחיים מאשר צעצוע פלסטיק. תחושת הריאליות בצעצועים בכלל משתלבת עם הכוונה שהגן יהווה סביבת חיים טבעית ומציאותית ככל האפשר, תוך מתן האפשרות לילד לגדול עם הרגשה שאינו מנותק מן המציאות.

בעיצוב סביבת המשחק בגן משתדלים לשמור על איזון בין צעצועים המשרתים צרכים אינדיבידואליים של הילדים, לצעצועים המאפשרים להם לגבש יכולת חברתית. אין משתמשים בגן בצעצועי קופסא, מאחר ואלה מציבים את הילד כיחיד מול חברה, הם בעלי אלמנט תחרותי, ומוגבלים לחוקים שנקבעו ע"י יצרני המשחק. לעומת זאת מספקים לילדים משחקים שבהם הדגש הוא על עבודה משותפת למען מטרה משותפת, מתוך הגישה שהצורך של הילד בתחרות עשוי להיות מאוזן, יצירתי וחיובי רק אם הוא פיתח קודם לכן את החוש החברתי ואת יכולת שיתוף הפעולה.

רוב המשחקים בגן הם משחקים המפעילים ככל האפשר את הגוף כולו: מכוניות גדולות, משחק באניה, משחקי טיפוס וכדומה. גם כאן, צעצועים שצורתן הסופית אינה מוגדרת לחלוטין, יתנו לילד מרחב "לשחק" סיטואציות משפחתיות ואחרות בהן הוא עסוק באופן פנימי, כשהוא משנה את ייעוד המשחק לפי צרכיו. גם עבודות העץ, העיצוב בחימר, לישת בצק וכו' הנעשות בגן, קשורות למישור בו נמצא הילד הרך - מישור התנועה והתחושה הגופנית. פעילויות אלו מהוות לא רק סימולציה של עבודת המבוגרים, אלא עבודה בפועל, ממש "הדבר האמיתי".

משחקים רבים הם בעלי ייעוד משתנה, בהם יכול הילד להשתמש למטרות רבות, ככל שעולה בדמיונו ברגע מסוים. לדוגמא קוביות עץ גדולות בעלות צורות שונות, כלונסאות ופרגודים הניתנים להסבה לכל דבר כמעט; בית, מטוס, מכונית וכו'. הילד בגיל זה נוטה להשתמש גם בצעצועים "מוגדרים" למטרות שונות ומשונות, שיוצרי הצעצועים הללו בודאי לא התכוונו להם. זוהי סיבה נוספת, מדוע משתדלים להביא גם את הצעצועים ה"מוגדרים", תוך השארת פתח לאפשרויות נוספות לילד. כך למשל מכונית הפוכה על גבה עשויה, אם אינה בנויה עד הפרט האחרון, לשמש כאוניה או עריסה לבובה. פעילות הקשורה לטלוויזיה ומחשב אינה מתקיימת כלל בגן ולדורף. מכשירים אלה אינם תורמים לקשרים החברתיים בין הילדים, ומפתחים בילד גורמים הקשורים לחשיבה השכלית, על חשבון פיתוח מיומנויות מוטוריות ותכונות הקשורות לרצון ולרגש.