הבעיה העיקרית; הצפיפות בכיתות

בתוכנית החינוך החדשה שמשרטט שר החינוך בעקבות תוספת התקציב בחינוך, מועלית האפשרות של הקטנת מספר התלמידים בכיתה. עד כה התייחסו קברניטי החינוך בישראל לבעיית הצפיפות בכיתות כאל בעיה שאפשר לחיות אתה. היום כבר יודעים שהגענו לקו האדום. למורים לא קל ללמד בכיתות צפופות, הילדים ודאי לא נהנים מהמצב, אבל בסך הכל הציבור די אדיש לתופעה. עובדה, בשנים האחרונות לא הושבתו בתי"ס על ידי ההורים על רקע הצפיפות בכיתות. לפני כשנתיים, בתחילת שנת הלימודים, דווח שרק במקום אחד, בקיסריה, הורים השביתו את הלימודים על רקע זה.
התוצאה היא שצפיפות הכיתות בישראל היא הגבוהה בעולם המערבי: כשליש מהתלמידים לומדים בכיתות בנות 35-40 תלמידים. השפעת הצפיפות היא מרחיקת לכת בייחוד כשמדובר בשלבי החינוך הראשונים, גני ילדים וכיתות היסוד, א'-ג'. ניסוי רחב היקף, שנערך במדינת טנסי שבארה"ב, הוכיח זאת באופן חד-משמעי; תלמידים שבשלבי חינוכם הראשונים למדו בכיתות קטנות [בין 15 ל-17 תלמידים בכיתה] הגיעו להישגים לימודיים טובים יותר מחבריהם שלמדו בכיתות גדולות ובנוסף הם רכשו הרגלי למידה, התמדה והתנהגות טובים יותר, שתרמו להצלחתם בשלבי חינוך מתקדמים. מניסוי טנסי התברר גם, שתלמידים משכבות חלשות שלמדו בכיתות קטנות, הגיעו להישגים לימודים גבוהים פי שניים יותר מחבריהם בכיתות הגדולות. עוד הוכח באותו ניסוי, שהוספת סייעת לכיתה גדולה אינה משפרת את ההישגים, לא הלימודיים ולא ההתנהגותיים.
על פי דו"ח הלשכה המרכזית לססטיסטיקה, בישראל היו בחינוך היסודי בשנת 2001 כ-4,500 כיתות בנות 35-39 תלמידים וכ-900 כיתות בנות כ-40 תלמידים. פירוש הדבר הוא, שכ-200 אלף מתלמידי בתי ספר יסודיים בישראל למדו אז בתנאים מכשילים. מאז גדל מספר התלמידים, ולמרות שנבנו בתי"ס נוספים - מספר התלמידים בכיתות לא הצטמצם. לנו ברור כי גם אם יתנו לתלמידי ישראל את המורים הכי טובים שיש – גודל הכיתה יכשיל אותם. 

תגיות:
חלוקה להקבצות, הקטנת הכיתות, מחקר טנסי