פרשנות; מה לא סיפרו לכם על ההסכם החדש בין משה"ח לארגון המורים

על פי ההסכם החדש, שנחתם אתמול בין ארגון המורים למשרד החינוך, המורים בחטיבות העליונות - ביניים ועליונה - יעברו לשבוע עבודה של 40 שעות. במסגרת זו הם ישהו בביה"ס 16 שעות נוספות (מעל משרה של 24 שעות), שתהיינה מורכבות מ-6 שעות הוראה פרטניות ו-10 שעות שהייה, שבהן יוכלו להכין מערכי שיעור, לבדוק מבחנים ועוד. עד כה לא תוגמלו המורים על שעות העבודה הארוכות שהשקיעו בבית. אז מה לא בסדר?

ההסכם החדש מבוסס על תוכנית "עוז לתמורה", שהגה בשנת 2000 יו"ר ארגון המורים, רן ארז, ונוסתה במשך שלוש שנים בחמישה בתי"ס, ביניהם מקיף א' באשדוד והתיכון המקיף בגדרה. יו"ר ארגון המורים, רן ארז, עמד על כך שהתוכנית הנוכחית תהיה מבוססת על עוז לתמורה. תוכנית זו עלתה למדינה מיליוני שקלים, ולמעט מחקר הערכה ומעקב של מכון סאלד במהלך התוכנית, לא נעשה בהמשך כל מעקב מחקרי אחר הצלחתה או כשלונה. המורים דיווחו אז שהיתה יותר עבודה פרטנית עם התלמידים, מה שהשפיע על אקלים ביה"ס. מנהל תיכון גדרה, רפי מיארה, דיווח על שיפור משמעותי בתוצאות הבגרויות, אך בי"ס אחד אינו יכול לשמש כמדד מחקרי. גם בבתי"ס נוספים שהשתתפו בתוכנית היתה עלייה בתוצאות הבגרויות, אך לא משמעותית - של ציון וחצי - כמו שהיתה בתיכון מקיף גדרה. 

תוכנית עוז לתמורה היתה אמורה להתרחב לבתי"ס נוספים. זה לא קרה - השוט התקציבי עשה את שלו, ופרויקט של שלוש שנים, ועמו ההישגים שהמורים דיווחו אז עליהם - ירד לטימיון.

המורים בעוז לתמורה אכן עבדו שעות נוספות, אך התלמידים לא נשארו שעות נוספות. השיעורים הפרטניים ניתנו לפיכך במהלך יום הלימודים. כך נוצר מצב שהתלמידים הוצאו מהשיעורים השוטפים כדי לתגבר אותם. מהלך זה ידוע כיום ככישלון גדול - התלמידים "מרוויחים" מהשיעור הפרטני, אך מפסידים את השיעור בכיתה. לתלמידים חלשים - וברוב המקרים אלו תלמידים חלשים - רב הנזק על התועלת.

בתוכנית הנוכחית לא נאמר דבר על 6 השעות הפרטניות. האם תלמידים יישארו אחרי הלימודים בביה"ס? ברוב המקרים הסיכויים קלושים. התלמיד בשעה שתיים עייף מיום לימודים, אין תוכניות הזנה בבתיה"ס, כך שכל ניסיון לדחוס "למוחו הקודח" חומרים נוספים בשעות אחה"צ נדון מראש לכישלון.

ובעיה נוספת; המורים עצמם למדו בעוז לתמורה כיצד "לתחמן" את המערכת. הסתבר שעד שלא הותקנו שעוני נוכחות, חלק מהמורים היה עוזב את ביה"ס קצת לאחר סיום הלימודים. התירוצים היו מגוונים ונעו מ"בעיות אישיות" ועד "אין לי מה לעשות כאן", "סיימתי לבדוק את המבחנים", "נשארתי לדבר עם הורים אבל אף אחד לא בא", ועוד. עם התקנת שעוני הנוכחות, בשנה השלישית לפרויקט, המצב השתפר בהתחלה, אבל בהמשך למדו המורים גם כיצד להתגבר על השעונים - לא אחת מורה אחד היה נשאר בביה"ס ומחתים את השעונים לחבריו. הנהלות בתיה"ס לא יכלו ולא רצו לעקוב אחר המורים.

ועוד; במקיף א' באשדוד, למשל, הותקנו פינות עבודה למורים. זה לא נעשה בהתחלה אלא רק במהלך השנה הראשונה. פינות העבודה לא שינו משמעותית את העבודה עם הילדים. לא נעשה מחקר כלשהו על עניין זה.

בעיה נוספת היא החלת התוכנית על כל מורי ביה"ס. על פי ההסכם עם הארגון, יכולים המורים שלא לעבור לעבוד במסגרתה ואין לחייב אותם. יכול להיות מצב היפותטי בבי"ס אחד, שבו חלק מהמורים יעברו ליום עבודה ארוך, וחלק לא.

זאת ועוד; מורי הסתדרות המורים שעובדים בחטיבות הביניים, השיגו חוקית, על פי צו בית משפט, את האפשרות שלא לעבור לעבוד לפי אופק חדש. כיון שגם הארגון לא מחייב את המורים לעבור ליום לימודים ארוך, יכול להיות מצב היפותטי שחטיבת ביניים מסויימת לא תעבוד במתכונת יום לימודים מלא והתיכון כן. האם לא תיפגם התוכנית בשל כך?

ועוד משהו כמעט לפני סיום; בתיכונים מקובל שלאחר הפסח, במקצועות שעושים בגרויות - מדלדלות השורות. התלמידים מקבלים יום חופש לפני בחינה, חלק מהזמן הם בבית, ורוב הזמן המורים המגישים לבגרות לא בדיוק נמצאים בביה"ס. איך מתגברים על בעיה זו? האם גם מורים אלו ישהו 40 שעות בביה"ס. מה הם בדיוק יעשו שם?

ולסיום; "הצבא צועד על קיבתו" - את זה יודע גם שר החינוך. כל עוד לא יפתרו בעיות ההזנה בבתיה"ס, הסיכוי שמערכת החינוך שלנו תהפוך למשהו כמו המודל האמריקני - קלוש ביותר.

ומה אומר שר החינוך על הרפורמה החדשה? היישום יהיה הדרגתי ויתפרס על ארבע שנים. במהלך השנים ישופרו התנאים הפיזיים בבתיה"ס. הרפורמה אמורה לשפר את מעמד המורה, את ההישגים בלימודים ולהפחית את רמת האלימות.

על פי הנראה, הרפורמה אכן תשפר את מעמד המורה - הוא ירויח יותר. לגבי ההישגים בלימודים לא ברור איך בדיוק, ולגבי רמת האלימות - ימים יגידו.