השבוע התקיים טקס הסיום של בוגרי י"ב, תלמידי המגמה לעיצוב חזותי בתלמה ילין. לקראת הטקס הציגו הבוגרים בתערוכה רחבת היקף את עבודות הגמר שלהם, עליהן שקדו מתחילת השנה. אחת העבודות שבלטו בתערוכה היא של עידן וייס, שבחר ליצור מיצג של פוחלצים, העשויים משאריות בדים, שערות סינתטיות, עיתונים, דבק ועוד. על המיצג שלו והבחירה למה שהוביל אותו ליצור כפי שיצר, מסביר עידן בעמוד נלווה לצד התערוכה. בין היתר כותב שם עידן;
התערוכה מייצגת קבלה ואהבה, שמתבטאת דרך היחס שבין היופי המושלם והיכולת לברוא עולם פיסולי כמעט מושלם באמצעות האמנות, לבין הצדדים הלא מושלמים והאמצעים הפשוטים שיוצרים את אותו יופי; הקרטון, הניירות, הספריי. בבחירה בחיות, ובבחירה לברוא דרך הפיסול עולם של טבע, ליצור את העולם הזה של חיות דרך אמנות - יש כאן קבלה בשתי רמות. יש את הממד של האמנות ואת ההנאה ואהבה הזו בבריאת 'עולם' וביצירת 'מקום' (של יופי, של חיות). יש סוג של התמכרות דרך עשייה ליופיין של החיות. בכל פעם מחדש נשביתי בקסמיה של כל חיה וחיה לאורך כל מהלך העבודה, ובקסם של האפשרות ליצור ולברוא אותה. בו זמנית עמדתי על חסרונו ופגימותו של העולם הזה, האשלייה הקסומה הזו של מקום אחר ורק למספר שניות, שנוצרת מכלום, מדברים פשוטים, זולים ולא נחשבים. יש גם את הממד ואת הקבלה של העצמי, על הכוח והיופי להתמכר, להתמסר, לברוא 'עולם' וליצור 'מקום' וגם על הפגמים שבי.