"שקופה" - סיפורה של נערה עם הפרעת אכילה

"שקופה"

סיפורה של נערה עם הפרעת אכילה

מפגש התיאטרון "שקופה" מבוסס על סיפורה האישי של השחקנית, אשר חלתה באנורקסיה בהיותה נערה ונאלצה לעבור מסע ארוך ומפרך של טיפולים עד להחלמתה.

הוא נכתב לאחר תחקיר מעמיק בנושא ובסיועו של הצוות המקצועי של בית החולים לילדים "שניידר", הכולל רופא, דיאטנית, פסיכולוגית ועובדת סוציאלית.

בשנים האחרונות חלה עליה משמעותית בשיעור הסובלים מהפרעות אכילה. במרבית המקרים מדובר בנערות ובנערים בגיל ההתבגרות, חלקם מטופלים במסגרת הקהילה, חלקם מגיעים לבתי החולים, אך חלק גדול מהם אינו זוכה לטיפול כלל, וזאת בעיקר בשל קשיי המשפחה והחברה להכיר במחלה, המתויגת כהפרעה נפשית.

במפגש חווה השחקנית מחדש, ביחד עם הקהל, את הרגעים הכואבים והמשעשעים ביותר בחייה, אותם רגעים אשר הפכו אותה מילדה קטנה ושמחה לגוויה מהלכת, הנאבקת בעקשנות בניסיונות הסובבים אותה להכניס טיפת מזון לגופה ולהצילה מהמוות ההולך וקרב.

היא מתחילה כילדה בת שש, שנכנסת לתוך עולם ההתעמלות, המתגלה כעולם תובעני ונוקשה, שבו מאמנים המפקחים על משקלן של הבנות ואלו מתחרות ביניהן על תואר הרזה ביותר. כשהיא הופכת לנערה, היא מתקשה להתמודד עם השינויים שחלים בגופה ועל כן מתחילה בדיאטה, אשר מהר מאד יוצאת מכלל שליטה וגורמת לה לאיבוד משקל קיצוני ויחד עם זה לניתוק ממשפחתה ומחבריה, לירידה בלימודים ובסופו של דבר, לאשפוז במחלקה להפרעות אכילה.

במסגרת זו היא מתוודעת לקבוצת נערות ונערים כמותה, אשר משתפים פעולה על מנת להערים על הצוות הרפואי ומשתלבת ביניהם במהרה, אך כשמגיע הצו הראשון מצה"ל והיא אינה יכולה להתייצב, היא מתעמתת עם המציאות שבחוץ ומחליטה לקחת את עצמה בידיים ותוך מספר חודשים היא מצליחה לעלות במשקל ולהשתחרר מהמחלקה.

בשובה לבית הספר, היא נאלצת להתמודד עם קשיים בלימודים, קשיים חברתיים ולחץ מצד הוריה החרדים לה, ובתוך כל זה היא מתבשרת כי אחת מחברותיה לאשפוז נפטרה מהפרעת קצב שנגרמה ממחלתה.

בסיום כיתה י"ב, היא מצליחה להתגייס לצבא, כשהמסגרת החדשה והמלחיצה, מביאה אותה שוב לרדת במשקל. היא זוכה למחזרים רבים, אך הניתוק שהיא חשה מגופה, מקשה עליה ליצור קשר ורק לאחר השחרור מהצבא, היא מצליחה להתחבר לבחור בשם אלעד. היא מקווה שהאהבה תאפשר לה להתגבר על המכשולים שעמדו עד כה בדרכה, אבל הפחד לאפשר לו להתקרב אליה חזק ממנה. "אני מרגיש שאת לא קיימת... כאילו את שקופה..."- הוא אומר לה כשהוא עוזב.

עם הזמן מתגבשת אצלה ההחלטה להיות שחקנית, כדי: "להוציא את כל מה שעברתי ושמרתי בבטן דרך דמות..." אך כשמספר מורים בבית הספר למשחק מייעצים לה לרדת במשקל כדי להיות כוכבת, היא מתמכרת מחדש לצומות ולספורט האובססיבי ומגיעה לאשפוז, אך הפעם במחלקה רגילה, בבית חולים למבוגרים.

ודווקא שם, מתוך תהומות הייאוש, היא מצליחה בפעם הראשונה להתבונן במראה ולראות את עצמה כפי שהיא באמת: "ראיתי שם מישהי חצי מתה, עם מבט אומלל בעיניים."

בבת אחת היא מגלה את הרצון העז לצאת מהמקום הנורא הזה ולהגשים את כל חלומותיה: להיות שחקנית, להתאהב, להתחתן, להקים משפחה, לחיות!!!

ובעזרת המשפחה, החברים וכן טיפול פסיכולוגי, היא מצליחה לאט לאט להבריא ובעיקר לקבל את עצמה, כי "כל אחד הוא נפלא ומיוחד בזכות מי שהוא."

המפגש מסופר מנקודת מבטה המפוכחת של מישהי שיכולה להסתכל לאחור על כל הדברים שהחמיצה בתוך המרוץ לרזון, אך מפעם לפעם בוחרת השחקנית להיכנס שוב לתוך הסיפור ודרך הדמויות השונות שהיא מגלמת, היא מביאה צדדים נוספים של החוויה שעברה.

מלבד העיסוק בהפרעות אכילה, נוגע המפגש גם בנושאים כמו התמכרות כצורך בתשומת לב לעומת התמודדות ושיתוף בבעיות, עיסוק כפייתי בחיצוני לעומת קבלה עצמית ועוד.