זהירות- אלימות! על תוכנית אחרת להפחתת אלימות בביה"ס

זהירות- אלימות! על תוכנית אחרת להפחתת אלימות בביה"ס

שנת הלימודים החדשה נפתחה ואיתה שוב עולה לדיון נושא האלימות בבתי הספר בישראל. הנתונים מדאיגים: על פי תוצאות מחקר של מכללת לוינסקי אשר נערך בקרב 890 תלמידים בבתי ספר יסודיים, 93% מהתלמידים ענו כי נחשפו לאלימות מילולית, 50% נפגעו מאלימות כלפי רכושם וחמישית מהנשאלים סיפרו כי חוו אלימות מינית. עובדה נוספת ואולי המדאיגה מכולן היא ש-63% מהנשאלים אינם מרגישים בטוחים בבית ספרם.

משרד החינוך נחשף לתוכניות רבות העוסקות במניעת אלימות וכן מייבא ומיישם תוכניות מחו"ל, תוך ניסיון להתאמתם לבתי הספר והמגזרים השונים. תוכניות כמו עיר ללא אלימות של ד"ר אורלי אינס הפועלת כיום בכ- 86 רשויות ותוכנית הרא"ל- הבלגה, ריסון, איפוק ולמידה של פרופ' עמוס רולידר לוו בביקורות רבות. הטענה העיקרית של אנשי המקצוע החוקרים את נושא האלימות בבתי הספר למול "הרא"ל" ו"עיר ללא אלימות" היא, שהתוכניות מטפלות בסימפטומים ולא בשורשי הבעייה, כיוון שהן עוסקות יותר באכיפת משמעת מאשר בהפנמה אמיתית של ערכים.

במשרד החינוך הפנימו את התובנות ויישמו תוכנית מערכתית חדשה מג"ן – מרחב לדיאלוג (חיזוק הקשר בין המורים לתלמידים ולהורים), גבולות (הגברת המוגנות תוך יצירת חוקי "בל יעבור" ושפה אחידה) ונוכחות (הגברת הנוכחות הפיזית והרגשית של בוגרים משמעותיים בחיי הילדים).

לצד מערכת החינוך בישראל פועל מזה שבע שנים SOS - המרכז ללימודי אלימות בישראל, ששם לו למטרה להכשיר תלמידים, מורים והורים בכלים חדשים להפחתת אלימות, תוך שימוש בכלים של דינמיקה קבוצתית, דיסוננס קוגניטיבי ושינוי נורמטיבי בכיתות. הנחת הבסיס היא שכל אלה יחד יחזקו את תחושת השייכות והאחריות האישית והקבוצתית כלפי האקלים החברתי בבית הספר. בית הספר הראשון שנתן להם את ההזדמנות היה "רנה קאסן" בירושלים ומאז הצטרפו לתוכנית בתי ספר מכל המגזרים, מכרמיאל ועד קריית מלאכי.

יוני צ'ונה, מנכ"ל שותף של SOS מספר כי כל שבוע מתמודד המרכז עם טלפונים מהורים המרגישים חוסר אונים אל מול הכאב של ילדם, הסובל מאלימות, כשמנגד בית הספר נותן תחושה של "אין מה לעשות, ככה זה ילדים". אז אם המענה לא מגיע מבית הספר או מההורים, מאיפה יגיע? מהילדים.

מרכז SOS מאמין כי בכדי לבצע שינוי יש לבסס את ההכרה בקרב תלמידים שהם בעלי הידע על האלימות, שבידם היכולת להתמודד עמה, זאת על ידי ציודם בכלים יעילים להתנגדות אישית וקבוצתית. כדי להתמודד עם האלימות עליהם להכיר דרך התמודדות שונה מזו שהם מכירים הכוללת השפלה חוזרת, או ניסיון להשיב את כבודם האבוד באמצעות התקפה אלימה.

בסדנה ממוקדת בת שלושה ימים מגיעים מנחי SOS אל מקור הכאב ויוצרים מרחב עבור הילדים בכיתה, המגלים להפתעתם שכאבם הוא נחלת הכלל, ושבזמן מסוים כולם שווים, כולם היו קורבנות. במהלך הסדנה מציידים המנחים את ילדי הכיתה ואת "הרוב הדומם" בכלים שבהם יוכלו לנצל את היתרון המספרי שלהם במיגור האלימות. ההבנה שאף אחד לא חסין מפגיעה, כולל התוקפן, יוצרת אצל הילדים גישה שונה ואמפתית יותר. מנחי הסדנה משתמשים בשאלות מועילות המשקפות לילדים את המכנה המשותף לכולם – תחושת ההשפלה. המנחים נמנעים משאלות חינוכיות או מטיפות הנשאלות ללא כוונה לקבל תשובה, אלא משתמשים בשאלות המייצרות חשיבה ורגש, המאפשרות מצב של תיקון.

התוכנית פועלת בבתי הספר ברחבי הארץ ומטפלת במגוון רחב של סוגי אלימות (פיזית, מילולית, חרם, ונדליזם, הצקות, השפלות, וירטואלית). בית ספר הבוחר להשתתף בתוכנית ומתחייב לעבודה, לפיה לאורך השנה כולה עוברים גם המחנכים והמורים המקצועיים סדנאות הכשרה וחלק גם קורסי גמול השתלמות. במסגרת התוכנית, לא נפקד גם מקומם של הורי התלמידים שמגויסים למטרה. גיוסם נעשה באמצעות ערבי היכרות עם נציגי המרכז, השתתפות הורים במעגלים הכיתתיים וביצוע הערכה תקופתית משותפת של מצב האלימות בבית הספר.