קבוצת דגניה א'

אורחות חיים

דגניה הייתה שונה באורחות חייה מיתר הקבוצות והקיבוצים שקמו אחריה:

- בדגניה מעולם לא הייתה לינה משותפת. הילדים לנים בחיק המשפחה.

- בדגניה תמיד התקיימה עבודה שכירה בגלל ראליזם שאמר שאין אפשרות לקיים את המשק והמפעל מבלי להסתייע בעובדים שאינם חברים.

כאשר התקבל רעיון החיים המשותפים הייתה אחת השאלות המרכזיות שעמדו על סדר היום ההכרעה בסוגיית הגודל והיקף המסגרת שבה ניתן לקיים אותו. כדי להבין את משמעות הדבר נעמיד את עין חרוד לעומת דגניה א'. בהקמת עין חרוד בידי אנשי גדוד העבודה היה הרעיון המרכזי הקמת קיבוץ גדול שמספר החברים בו יהיה בלתי מוגבל, וההנחה הייתה שהמסגרת תתיך בתוכה את ההשקפות השונות של החברים ותיצור חברת מופת. לעומתם סברו בדגניה א' שהחברים הם העיקר, והם אלה שיקבעו את צורתה ואת אופייה של המסגרת. מכאן שחברי דגניה א' דגלו ברעיון הקבוצה האינטימית, שמעצם טבעה חייבת להיות מצומצמת וסלקטיבית, ומן ההשקפה הזאת נגזרו אורחות חיים אחרים מאלו של הקיבוץ, כמו הלינה הפרטית וחיזוק הגרעין המשפחתי. כל שאלה, קטנה כגדולה, נדונה על ידי כל החברים, לא רק שאלות משקיות אלא גם שאלות אישיות בחיי הפרט.

"חיים יפים", כך הגדירו את המטרה החברתית. קרבה ביחסים בין חבר לחבר ויחסים הוגנים כלפי חוץ. חיי עבודה ויצירה, חיי תרבות, על כך שוחחו והתווכחו בחצר המשק לילות רבים, ואט אט גיבשו את עקרונות אורח "החיים היפים": שוויון, חירות ודמוקרטיה.