החצר הגדולה במרחביה

הסיפור שלפניך הוא של יזע, דם ודמעות, סיפור הקואופרציה במרחביה (שהתקיימה בשנים 1918-1910), המקופל למעשה ב"חצר הגדולה". זהו סיפור שבתחילתו תקווה ציונית גדולה, בהמשכו עבודה קשה ומפרכת וקרבנות רבים, ובסופו פירוק, תחושת כשלון ואכזבה עצומה.

אולם – לא לעולם ייאוש: אחרי תשעים שנה חוזרים רעיונות הקואופרציה ועולים מחדש על הבמה עקב השינוי העובר על התנועה הקיבוצית (כולל קיבוץ מרחביה, שעלה כאן על הקרקע בשנת 1929, וגאל את מרחביה מחורבנה). מי יגול עפר מעיניך, פרופ' אופנהיימר, הוגה הרעיון – ותוכל לראות כיצד חוזרים רעיונותיך ולובשים צורה חדשה – מעין "יין ישן בקנקן חדש" ושונה.
כל הרוצה לראות במה דברים אמורים מוזמן לקחת חלק ב"הרפתקה" היסטורית זו, שראשיתה לפני קרוב למאה שנה – ואחריתה מי ישורנה.

חצר מרחביה, המכונה "החצר הגדולה", נבנתה מ- 1912 עד 1916. החצר לא נעזבה עם פירוק הקואופרציה אף איננה חורבה שיש לשקמה: מאז ועד עתה היא שוקקת חיים ופעילות ומתוחזקת היטב על ידי הקיבוץ. מדובר באתר היסטורי מוגן על פי חוק וזוכה לסיוע המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות.

בראשית שנות התשעים הוחלט להקים ב"חצר הגדולה" מרכז מבקרים חינוכי: אחד מבנייני המגורים דאז הוסב לארכיון, בנין שני משמש כ"בית יערי" שבו מונצחים זכרו ופועלו של מאיר יערי ז"ל, ממייסדי תנועת "השומר הצעיר" ומראשי תנועת הפועלים בארץ, אשר היה גם חבר קיבוץ מרחביה אולם המבנה העיקרי במרכז הוא אסם התבואות הישן, הבנוי אבן איתנה בסגנון מבוצר (ראה את תמונתו בדף הבית) אשר קומתו התחתונה משמשת כמרכז מבקרים, ובו תצוגות המתארות את תולדות המקום וייחודו ההיסטורי בעזרת אמצעי המחשה וסרט הדרכה .

במרכז המבקרים מוצג גלגולו של רעיון הקואופרציה מתחילתו ועד עצם היום הזה. יש לדעת כי בקונגרס הציוני החמישי בשנת 1901 הוחלט על פעילות מעשית להבאת המוני היהודים לארץ ישראל והוקמה הקרן הקיימת; בקונגרס הציוני השישי ב-1903 הציג אופנהיימר לראשונה את תכנית הקואופרציה להתיישבות חקלאית בארץ ישראל, ואילו בקונגרס הציוני התשיעי ב-1909 אישר הקונגרס את התכנית והטיל על שלמה קפלנסקי לאסוף 100,000 פרנק לביצועה.

במרכז המבקרים מתוארות שמונה השנים של ניסיון היישום ומפורטות הסיבות לכישלון הפרויקט הנועז. מכאן אנו מדלגים אל המהפך העובר כיום על התנועה הקיבוצית החוזרת לרעיון שכר דיפרנציאלי יחד עם בעלות משותפת על אמצעי הייצור – הוא הרעיון המרכזי של פרופ' אופנהיימר. 

הגישה העקרונית בתכנון התצוגות של מרכז המבקרים היתה כי אין טעם לבנות עוד אתר אחד בו מגובבים חפצים ישנים מאותה תקופה זה על גבי זה: מוזיאונים כאלה יש כבר די והותר. היה רצון לעצב תצוגה בה ירגיש הצופה כמשתתף בהוויה המיוחדת של הקואופרציה ומתלבט עם אנשיה.

על כן בנויה התצוגה על ארבעה אלמנטים: פאנלים גדולים המספרים את סיפור הקואופרציה בטקסט ובתמונות; מודלים ותצוגות תלת-ממדיות הממחישות את המציאות לעומת החזון; סרט הדרכה המחולק לחמישה קטעים המוקרנים בחמשת מדורי המרכז, ובעתיד מתוכננת גם תכנית מולטימדיה ממוחשבת ואינטראקטיבית, בה ילווה הצופה את קשיי החיים בקואופרציה, דרך עיני משתתפיה.
 

ואיך מגיעים?
כדי להגיע למרכז המבקרים יש לצאת מעפולה לכיוון בית שאן, ומיד אחרי הכיכר הראשונה יש לפנות בצומת שמאלה (מזרחה) בכביש העולה לקיבוץ מרחביה (ראו במפת ההתמצאות האזורית)
מיד לאחר הכניסה לשער הקיבוץ יש לפנות שמאלה, לחנות במגרש החנייה הסמוך ולעלות במדרכה העוברת בשדרת הברושים העתיקה אל החצר הגדולה עצמה, ללכת לאורך "הבניין המשקי" עד לכניסה אל מרכז המבקרים, על פי השילוט (ראו את מפת הגישה).

אם נעבור עתה לקטע ההיסטורי – הרי שאם היינו רוצים להגיע למרחביה בשנת 1917 – היינו צריכים לנווט את דרכנו על פי תצלום האוויר המופיע למטה, שצולם על ידי הטייסים הגרמניים של הטייסת הבווארית ה-304, שחנתה במרחביה: למטה נראה הריבוע של החצר הגדולה, מעליה  נראים שרידי המבצר הצלבני La Feve המוקף בחפיר עמוק, ולמעלה יותר נראים המבנים והאהלים של הטייסת עצמה.

ואולי תתפלאו לשמוע כי כאשר יצאתם מעפולה  לכיוון מרחביה – כאילו "טסתם" בשדה תעופה גרמני, שכן שדה התעופה השתרע בין הכיכר האחרונה בכביש עפולה והצומת העולה למרחביה. כדי לאמת זאת – תוכלו גם היום לזהות, תוך כדי נסיעה, את הגשר הקטן העובר בתצלום מעל הוואדי שבין מבני הטייסת ואוהליה, מיד אחרי הצומת לכיוון הקיבוץ (מוסתר חלקית על ידי מעקי המתכת משני עברי הכביש).

מוזיאונים נוספים באזור סביב מרחביה הקשורים לראשית ההתיישבות העברית בעמק יזרעאל הם "מוזיאון ראשית ההתיישבות" ביפעת, "מזרע הקטנה" במזרע, "בית שטורמן" בעין חרוד ו"חצרות האיכרים" בכפר תבור.