דפוסים בעידן הדיגיטלי

דפוסים בעידן הדיגיטלי

מכירים את התחושה שזמן איכות עם הילדים הוא הרגעים הבודדים בהם העיניים שלהם לא נעוצות במסך של ה- אייפון, אייפד, איי משהו? איי,  חבל שאין יותר רגעים כאלו.
קצת על דפוס דיגיטלי – דפוס ההתנהגות בעידן שבו העולם הפך מסך.

"מתחיל זהו-זה!"  - הזקנים שבינינו זוכרים את ההכרזה הזו כמילות הקוד אשר גורמות בכל בית בישראל להדבקות מיידית למסך הטלוויזיה – כך זה היה בשנות השמונים.
ומאז המסכים הלו וקטנו אך המקום שלהם בחיינ ו רק הלך וגדל, גדל, התעצם והפך בעצם להכל.
אז זהו-זה. זהו-זה הכל. כבר לא תכנית טלוויזיה אחת שבועית אלא צורך באוויר פייסבוק לנשימה,
נשימת טווטר, מגע ווטס-אפ ומה לא. דפוס דיגיטלי חדש מנהל את הדור של הצעירים היום:
לא נגעת במסך יותר מחצי דקה? לא נכנסת לרשתות החברתיות במשך יותר מכמה שניות?
אתה לא קיים. או כמו שהצעירים אומרים "איזה עולב". 
לא בטוח שהצעירים אוהבים את ה]ייסבוק, לא בטוח שהם כל –כך מתים על האייפון והאייפד,
לא בטוח שהם עד כדי כך מחבבים את הווטסאפ, יכול להיות שהפ פשוט מפחדים מההחמצה,
ממה שיקרה להם אם הם לא יזירמו את העדכונים לתוך התודעה שלהם על בסיס של אחת לכמה שניות. כמו חייל אשר לא ישכח את נשקו, כך התיכוניסט שלא רק שלא ישכח את הסלולארי שלו,
אצבעותיו לא ישכחו את המסך למשך יותר מכמה דקות לא רק מאהבה, אלא מהחשש "להיענש".
דפוס דיגיטלי הוא דפוס של פחד מלא להיות מצוי ברזי העדכונים האין סופיים.

לא שמעת שאיקס "אין רילישן שיפ, וואו, את הכי 2012" הפדיחה הגדולה ביותר היא לא להיות מעודכן.

אבל לדפוס דיגיטלי כמו זה הפושה על תודעה הצעירים כיום ישנם עוד כמה מאפיינים ששווה
לגלול: הזיכרון פחות חשוב להם, יש פתק דיגיטלי, יש גוגל שיודע הכל (לא תמיד צודק, אבל מה זה חשוב?) ויש יוטיוב שיכול ללמד אותנובכל פעם מחדש אפילו לקשור שרוכים. האם זו בעייה? האם זה חסרון? לא בהכרח. נכון שאי אימון הזכרות מקשה על התפתחות קוגניטיבית, אך מצד שני, הילדים של היום גדלים לתוך עולם כל-כך מורכב, כזה אשר מציב בפניהם אתגרים מחשבתיים גדולים בהשוואה לאלו בפניהם ניצבו הדורות הקודמים, ולכן, דפוס דיגיטלי הפותר את הזכרון מלעבוד קשה לא נראה כחסרון גדול מידי.


התחבטות בסוגיות פילוסופיות, מוסריות, שאלות שאין עליהן תשובה קוהרנטית – כל אלו נ שארים לא פעם מחוץ למשחק בעולם האינטרנטי. דפוס דיגיטלי אוהב את הפתרונות שלו במקום, בקצר, עם תמונה ואייקון. קש לתרגם א ניטשה, שפינוזה וזיגמונד פרויד לשפה הפייסבוקית
ולדפוס דיגיטלי. צהאם זמנם של הגדולים עבר? נקווה שלא.
 העולם הפך מהיר יותר. העולם אוהב לחשוב שהפך חכם יותר, אך לא תמיד זה נכון.מה שבטוח הוא שדפוס דיגיטלי חובה בתוכו התמכרות למסכים אשר מקשה לראות את פניהם של ילדיהם.

אז מנה עושים? נכנסים לפייסבוק, תמיד יש איזה חבר עבר שיחייך אליך בתמונה מנופש באנטליה...