חוסר אונים מול הבת שלי - איך יוצאים מזה!?

הבעיה שלי היא עם הבת המתבגרת שלי, בת 15. היא הילדה הבכורה. יש לי עוד בת 13 וילד בן 8. הבית שלנו הפך בתקופה האחרונה לשדה קרב. אנחנו ההורים מול הבת שלי. היא מאוד כוחנית, וחסרת שליטה, אני לא יכולה לומר לה שום דבר. החדר שלה הפוך לגמרי, יש שם ערימות בגדים יחד עם ספרים ומחברות וצלחות של אוכל. אם אני מעירה לה מתחיל ריב. חברות ייעצו לי, לא להתערב בעניין החדר. זה לא עוזר ואני כבר לא יכולה, היא עצמה מאבדת דברים וסובלת מהבלגן.

היא מקבלת מאיתנו כל דבר שחסר לה. זה אף פעם לא מספיק. כמו חבית ללא תחתית. יש לה הסבר לכל דבר, והיא בוכה עם דמעות, על כך שאין לה מה ללבוש והיא צריכה כסף לבגדים.

גם בעלי מעורב והוא מנסה ביחד איתי. ללא הצלחה. אנו באים לקראתה, עושים איתה הסכמים, אך תמיד היא מוצאת תירוץ וסיבה , מדוע היא לא יכולה לקיים את החובות שלה, ומדוע היא צריכה עוד כסף. כשאנחנו מסרבים היא משתוללת וצורחת וגם יכולה להיות אלימה.

אני ובעלי ביחד, ולחוד לא מצליחים להגיע איתה, למערכת יחסים נורמאלית ולרגיעה. ניסנו בטוב , ניסנו ברע – אין שיפור. רוב הקשר איתה , זה צעקות ותלונות. שלנו עליה ושלה עלינו.

איך יוצאים מזה?

תשובה: אני מבין שאתם נמצאים במצוקה. את מתארת מצב בו האווירה בבית קשה, בשל היחסים עם הבת הבכורה. הניסיונות שלך ושל בעלך למצוא פתרונות לא עלו יפה. ניסיתם להגיע לפתרון באמצעות שיחה וניסתם להפגין קשיחות – אין התקדמות ויש תחושת קשה, של חוסר אונים.

אני חושב שאתם חווים את סערת גיל ההתבגרות של הבת שלכם בעוצמה גבוה. יחד עם זאת אתם יכולים וצריכים להוריד את הלהבות. הדרך היא להחזיר את מערכת היחסים איתה למצב יותר רגוע וברור. פעמים רבות השינוי שעובר הילד בגיל התבגרות מבלבל אותו מאוד ועשוי לבלבל גם את הוריו.

היא כבר בת 15, יתכן והתפתחה פיזית, ונראית  יותר אישה מאשר ילדה. היא מתנהגת כאילו לא צריכה שאף אחד יכוון אותה, כי היא יודעת – אבל זאת רק משאלה ולא צורך. היא זקוקה לכם, היא צריכה את היד המכוונת שלכם. השאלה היא איך מנחים אותה ללא המריבות ואווירת המלחמה אותה את מתארת. הפתרון יגיע מהצלחתכם לשלב בין כבוד לתהליך ההתבגרות שלה ולקשיים אותם היא חווה, לבין גבולות ברורים ומוצקים בכול הקשור לחוקי החיים בבית. זה נכון שהחדר הוא שלה, אך אם היא לא תדאג לסדר אותו ולארגן את הבגדים וספרי הלימוד ופינוי הכלים היא חייבת לשאת בתוצאות. כך גם לגבי דמי הכיס. ישנו תקציב ברור וברגע שהיא חורגת ממנו לא ניתן לקבל יותר.

הפתרון אינו מסובך ואני מתרשם שאתם מכירים אותו. אך ככל הנראה, משהוא "התפספס לכם"  בדרך שאתם מנסים ליישם אותו.

יכול להיות שאתם נפגעים ונעלבים כאשר היא לא עומדת בהסכמים ואז אתם מגיבים בתוקפנות שזוכה לתוקפנות בחזרה – זאת אווירת המלחמה שציינת. צריך לפעול מולה לא ממקום נעלב. להיות מאוד עניינים. למשל: "אני מבינה שאת צריכה עוד כסף לבגדים אבל התקציב שהקצנו לכך הסתיים". אין אפשרות לחרוג יותר ממה שנקבע, גם אם היא בוכה ומתייסרת. במידה ואתם מוותרים, המצב יחמיר. את מבקשת שהחדר יהיה מאורגן, במידה והיא לא מוכנה למלא אחר בקשתך הבסיסית הזאת, את יכולה לא לאפשר לה ליהנות מהדברים האחרים, שאת מאפשרת בדרך כלל, כמו: טלפון נייד, צפייה בטלביזיה, מחשב, פייסבוק וכד'.

ההצלחה תלויה ביכולת להציב את הגבולות הללו, מבלי להעליב אותה. אתם עדיין אוהבים אותה ומכבדים אותה (אפשר גם לומר לה), אך זאת הדרישה שלכם. צריך להיות מאוד ברור שאתם מנהלים את הבית והיא חלק ממחלקת הילדים. עליה לקבל את הנהגת ההורים את המשפחה.

לא קל להיות הורים למתבגרים. אם מבינים את הדרך ופועלים לפיה, הדבר אפשרי. אני מקווה, שנתתי פתח להמשך מוצלח יותר. כמו כן אתם מוזמנים למרכז אתרוג לטיפול משפחתי או הדרכת הורים

לקבלת מידע נוסף או ייעוץ התקשרו למרכז אתרוג: 4006006 - 077

או לחצו כאן על צרו קשר ונחזור אליכם בהקדם.

מרכז אתרוג – אתכם לאורך כל הדרך!!!