אישיותו של המחנך ככלי חינוכי רב עוצמה

התנהגות המבוגרים במסגרת חינוכית היא אחד המרכיבים החשובים ביותר באווירה של המסגרת. השפעת מסגרת חינוכית על תלמידיה קשורה רבות לתהליכים שבתוכה, ולאקלים החינוכי השורר בה. אני מייחס חשיבות רבה לקשר המשולש שבין התלמיד, המחנך וקבוצת השווים ולאווירה במוסד החינוכי ככלים טיפוליים. גישה זו, שניתן לכנותה גישה פסיכו-חינוכית, מעמידה במרכז את המעורבות האישית העמוקה של המחנך ומתמקדת בהטלת אחריות אישית של התלמיד על מעשיו. 
האם מערכת החינוך נותנת מספיק את דעתה על השפעת החלקים האישיותיים של המחנך על דרכי התמודדותו וההשפעות הנלוות לכך? נראה שלא. המערכת מיחסת חשיבות בעיקר ליכולות דידקטיות. המחנך נמדד,  בין היתר,  על פי המידה בה הוא יכול להשליט משמעת על התלמידים. לשם כך, הוא מפעיל לעיתים אסטרטגיות של 'הישרדות'. אחת מהן היא עיסוק בהגדרת אוכלוסיית התלמידים ("תלמידים קשים, מופרעים"...) ובהעצמת הבעייתיות שלהם ("אף פעם התלמידים לא היו כל כך קשים...").

בקרב חלק מהמחנכים קיימת לעיתים התייחסות שלילית כלפי תלמידים חלשים וחריגים, וספקנות לגבי יכולתם וכוחותיהם להתמודד עם מצבים מורכבים. בנוסף, עולות תחושת חוסר נוחות, בזבוז זמן ויצירת קואליציה של ייאוש עימם. נראה כי אצל קבוצות מחנכים אלו קיים בנוסף חוסר רגישות לרב תרבותיות הקיימת בחברה, העלול לחזק אצל התלמיד תפיסה עצמית שלילית ורגשי נחיתות. התופעה חמורה בעיקר משום שמחנכים אלו נוטים להתכחש לסטריאוטיפים התרבותיים הקיימים בתודעתם.

ילדים לומדים את הציפיות מהם באמצעות צפייה באחרים, וכך התנהגות המחנכים מהווה עבורם דוגמא אישית. משום כך,  חשוב לפתח את מנגנוני האינטראקציה בין המבוגרים והילדים במסגרות אלו, המאפשרת למידה באמצעות חיקוי.

ישנה חשיבות רבה לכך שמחנך יהיה בעל  יכולת קבלה, חמלה ואמפטיה לתלמידים, בשל היותו דמות משמעותית ביותר עבורם. מחנכים במערכת החינוך נדרשים ליכולת הכלה גבוהה של רגשות אינטנסיביים המתעוררים במסגרת תפקידם: התלמידים מפעילים אצלם מגוון רגשות, החל מתוקפנות, חרדה, טינה, כעס ועד חמלה, רחמנות, חיבה ועוד, בעוצמות שונות ומשתנות. מחקרים מראים שמחנכים רבים חווים את תקופת העבודה שלהם כתקופה לחוצה שמעמידה בפניהם דרישות רבות, מבלי שיהיו להם הכלים המקצועיים והגיבוי המוסדי הנדרשים למתן מענה נכון.

על מערכת החינוך להתמקד ביתר שאת בפיתוח המשאב העיקרי שלה – המחנך. התמקדות זו צריכה לעסוק בפיתוח כלים חדשים לאיתור ומיון עובדי חינוך בעלי משאבים אישיותיים מתאימים. יש לשלב במערך ההכשרה של עובדי החינוך תוכניות המפתחות רגישות תרבותית ומחדדות את המודעות העצמית של המחנך, לצד תוכניות שיסייעו בשיפור האינטליגנציה הרגשית והיכולת האמפטית שלו. יש לשמר יכולות אלו על מנת למנוע שחיקה שיכולה להתפתח כתוצאה מעומס הקשיים שהעבודה בשטח מציבה.  כל אלה יסייעו בשיקום סמכותו של המחנך, סמכות שתושתת על דיאלוג.