נשירה סמויה של 18%-30% מבני הנוער

היקף הנשירה הגלויה של תלמידים ממערכת החינוך הצטמצם בעשרים השנים האחרונות והוא עומד על כ-5% בלבד מקרב בני הנוער. לעומת זאת, אחוז הנשירה הסמויה מבתיה"ס גדל מאוד. מחקר שערך מכון ברוקדייל, בשנת 99', מצא נשירה סמויה של כ-11% במערכת החינוך. כיום טוענים החוקרים, כי הנשירה הסמויה ממערכת החינוך היא של 18% ואף של 30% מקרב בני הנוער. מדובר בתלמידים אשר באופן רשמי נמצאים במסגרת החינוכית והם בעלי פוטנציאל לימודי תקין, אבל מרבים להיעדר מביה"ס ואינם מגיעים להישגים לימודיים מינימאליים. תלמידים אלה מוגדרים כנוער בסיכון או נוער בהדרה. בדרך כלל מלווה אותם תחושת כישלון והם חשים ניכור כלפי ביה"ס.

אחוז התלמידים בסיכון שונה בכל בי"ס ומושפע מנתונים כמו; הרקע הסוציואקונומי של היישוב או השכונה, הרקע האתני, אחוז העולים החדשים ועוד. בקצה אחד של הסקאלה נמצאים בתי"ס על יסודיים, שמרבית אוכלוסייתם מורכבת מנוער בסיכון, ובקצה האחר - תיכונים סלקטיביים או פרטיים, שבהם אין כמעט אוכלוסייה כזאת. בתווך נמצאים מרבית בתיה"ס העל יסודיים, שבהם קיים אחוז כלשהו של בני נוער בסיכון.

מחקרים הוכיחו, כי הצלחתם של תלמידים מנותקים או בסיכון תלויה רבות בצוות החינוכי בביה"ס. מחקר של כהן נבות מ-2001, למשל, מצא כי תהליך הנשירה מביה"ס נוצר כתוצאה מיחסי גומלין בעייתיים בין התלמידים ובין הצוות.