מה בין היפראקטיביות לרכיבה על סוסים? התערבות מערכתית ורכיבה על סוסים בהתמודדות עם הפרעת קשב

 על פי המאמר שמתפרסם בפורטל פסיכולוגיה עברית, גוברת כיום בצפון אמריקה ובאירופה ההכרה בשיפור שחל בילדים עם הפרעת קשב, בעקבות רכיבה על סוסים המשולבת בעבודה פסיכולוגית מערכתית. ילדים היפראקטיביים מתקשים להתאפק, לווסת תגובות ולחשוב לפני הפעולה. הם מתקשים לשבת בכיתה, להקשיב ולחכות לתורם ולכן הם מפריעים בשיעורים ונענשים לעיתים קרובות. בהתאם לכך, מוקד עיקרי בעבודה עמם צריך להיות חיזוק היכולת לוויסות ושליטה עצמית. הרכיבה היא כלי עזר ייחודי לכך, משום שהקרבה לסוס גורמת להתרגשות ולעוררות גופנית, אך גם מחייבת מטבעה שליטה עצמית ואיפוק. שימוש נכון ברכיבה, תוך ייעוץ ומעקב פסיכולוגי, מאפשר עבודה משמעותית על ויסות ושליטה עצמית. הילדים ההיפראקטיביים רוכשים באמצעות הרכיבה יכולות החסרות להם, בכל תחומי החיים: איפוק, זהירות, תכנון, בקרה עצמית והשמעות לכללים. העבודה עם ילדים היפראקטיביים היא חינוכית-חוויתית, ובנויה כדי ללמד התמודדות אקטיבית עם קשיים ואתגרים, התמדה, קבלת סמכות של מבוגר, מוטיבציה פנימית ללמידה, השגיות, מודעות עצמית לקשיים ויכולות, הרגלי עבודה, דחיית סיפוקים והכרה בכך שעבודה קשה לאורך זמן מתבטאת בתוצאות. הרכיבה נערכת תוך הדרכה והכוונה פסיכולוגית למדריכת הרכיבה, ומעקב אחר ההתקדמות. דרכי ההתמודדות שהתבררו כיעילות ברכיבה, מועברות גם לביה"ס, והצוות החינוכי הופך לשותף בתהליך שעוברים הילד והמשפחה.
 המאמר השלם