על פי המאמר, פטפוט משכיל הוא דו-שיח ספונטני, זורם ובלתי מתוכנן מראש, הנובע מתוך הדברים שמעסיקים את המשוחחים באותו זמן. זוהי שיחה המתקיימת בין חניך לחונך, בין מבוגר לילד שבאמצעותה הילד לומד, רוכש שפה, מקבל מידע, שואל ונענה לשאלותיו, לומד לעשות היקשים וקשרים בין פריטי ידע, ומבין עקרונות וחוקים.
מרבית הפטפוט המשכיל מתרחש בדרך כלל בבית, בזמני ארוחות, בעת יציאה משותפת עם ההורה מהבית, למשל לקניות, כשהילד מלווה את עבודות הבית של ההורים ועוד. בביה"ס מתקיים רק מעט פטפוט כזה, מכיוון שהלמידה בדרך כלל מתוכננת ולא ספונטאנית, ומתקיימת בפורומים גדולים שבהם מרבית הילדים אינם משתתפים.
מחברות המאמר טוענות, כי בתוכניות להכשרת מורים ממעטים להנחיל את היכולת לטפח פטפוט משכיל. אולי בגלל שמיומנות זו נראית כבלתי רלוונטית למסגרת הבית ספרית. כתוצאה מכך, בבתים שהם מטפחים רב הפטפוט ומעמיקה הלמידה ורכישת הידע של הילד. לעומת זאת, בבתים מקופחים ממעטים ההורים לשוחח עם הילדים ובביה"ס לא משלימים את הקניית משאב הלמידה החשוב הזה. המרצות מציינות, כי כיום גם בבתים מבוססים רבים, עסוקים ההורים שעות רבות ביום, ומתקיימים רק מעט מאוד מצבים שבהם בני המשפחה מבלים ביחד ומתקיים פטפוט משכיל.
מידע נוסף על הפטפוט המשכיל ודוגמה לפיתוחו עם תלמיד במסגרת בית ספרית ניתן לקרוא בסיכום ההרצאה המלא.