האם היו מקבלים מורה/מפקח/מנהל מחוז לעבודה כמהנדס ראשי באלביט?

ביום עיון, שערך מכון מופ"ת בשבוע שעבר, טענו חלק מהדוברים, בכירים במכללות לחינוך ובאוניברסיטאות, כי במשרד החינוך לא מתקיים מחקר מתווה מדיניות חינוכית, והחלטות על המדיניות, שיש להן השלכות על מעמד ההוראה, מתקבלות בצורה מהירה ובלתי מבוססת.
עובדה זו, אמרו הדוברים המכובדים, נובעת לא מעט מכך שלמשרד אין מדען ראשי כבר למעלה משנה. כך, למשל, טענה נשיאת מכללת בית ברל, פרופ' תמר אריאב, כי אין סימוכין מחקריים ברחבי העולם להצלחתה של המדיניות החדשה שהנהיג משה"ח בנושאים כמו ההכשרה המהירה של אנשי ההייטק כמורים או מתן תגמול תקציבי לבתי"ס מצטיינים. 
בעקבות זאת, פנה קו לחינוך לדובר משרד החינוך ושאל; איך ייתכן שאין איוש למשרה הרמה? "בקרוב יהיה", הגיעה התשובה, ואנו חיכינו להכרזה על המועמד הנכבד. והנה, שבוע בלבד אחרי, נפל דבר. מונה מדען ראשי חדש. "בטח פרופסור חשוב", חשבנו לתומנו, "ודאי אורים ותומים בעריכת מחקרים בחינוך", החרינו החזקנו. אבל לא, הפתעה; למשרה הרמה מונה ד"ר גבריאל אביטל.
פשפשנו בזיכרון ארוך הטווח שלנו, של מי שעוסקים בחינוך כבר שלושים שנה, ולא מצאנו; לא גבריאל ולא אביטל. ניסינו לבדוק בבתיה"ס לחינוך באוניברסיטאות – גם שם לא מצאנו דבר על המועמד.
"רק ד"ר", חשבנו, "לא פרופסור מכובד ומוכר, רק ד"ר, שאפילו אינו איש אקדמיה מובהק? הרי עד כה כיהנו כמדענים ראשיים, לפחות בקדנציות האחרונות, פרופסורים מכובדים, כמו נבו ושטראוס?" 
קורות חייו של המועמד, כפי שפרסם משרד החינוך, גם הם לא הצליחו לשפוך אור, מדוע זכה לכבוד הגדול; "ד"ר אביטל משמש כיום כמנהל תחום אוירו-מכניקה במפעל אלביט ומרצה בטכניון בתחום תורת הזרימה והאווירודינמיקה". אוירו-מכניקה? טילים? מה לזה ולמשרד החינוך?
באותה הודעה, ששחרר משרד החינוך לציבור, נמצא הצידוק. לא משכנע, אבל כמאין התנצלות; "תפקיד המדען הראשי במשרד החינוך מתחלק ל-2 תחומים עיקריים: עיצוב מדיניות המחקר ושילוב ידע ומדע בשירות המדיניות".
עיצוב מדיניות המחקר? מהנדס באלביט? מרצה בטכניון לטילים? שוב לא התיישבה הסתירה. שילוב ידע ומדע בשירות המדיניות? כאן לפתע הגיח האור בקצה המנהרה – מדיניות, אהה, איך לא חשבנו על זה קודם; מישהו שידבר בשפת השר, אולי מגרונו, אולי?
בהינף מקש הגענו לאתר מרכז הליכוד, שם אכן נמצא הפתרון לסוגיה; ד"ר אביטל, מקום 16 ברשימת הליכוד לכנסת האחרונה.
ושם, רק שם, התגלה פן נוסף חשוב באישיות המועמד; הלה עבד כמורה, מחנך, סגן מנהל תיכון ואפילו מרצה במכללות למורים. אבל לאנחת הרווחה שפרצה לשנייה, התלווה מייד הרהור נוסף; הרי יש לפחות כמה אלפי  מורים, שהיו גם סוג של מנהלים וגם מרצים במכללות - איך זה שכולם לא העלו בדעתם להגיש מועמדות למשרה הרמה?
לא מזמן התרגשה עלינו מלחמה מצפון. שר הביטחון דאז היה מומחה גדול  בארגוני עובדים. בביטחון – לא. הכישלון שלו מהדהד עד היום, בוודאי בבתיהם של אלה ששלמו מחיר יקר מכל.
אז אולי חינוכם של ילדי ישראל אינו עניין של חיים ומוות, אבל דיני נפשות ודאי וודאי.
 
פרטים נוספים על המדען הראשי החדש של משרד החינוך תמצאו כאן; http://www.likudshelanu.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=1904